Our first two years in Israel

Yesterday we celebrated two years.
Our soldiers are in the army, the other 2 are on vacation.

Today, more than ever, we are happy about the decision we made three years ago that led us to leave that beautiful land that consecrates beauty and aesthetics. So how can you leave something so good? Well, only when there is something better.

Even if Israel needs aesthetic improvement, striving for perfection and courtesy we are at home. The sense of belonging is worth everything. True love is when you know the drawbacks of those you love and you still love them regardless. No one is perfect.

I'm not talking about last month (I will do later…). Last month was an exceptional experience even for Israelis who have lived here all their lives.

In the last two years we managed loads: Two soldiers, one degree, two driving licenses, 1 matriculation, at least 50 new friends, moving house twice, countless jobs, studying Hebrew of which I can add: writing error-free text, using new words, speaking military slang and talking between us in Hebrew(which happens a lot now).

We went back to Italy on a visit excitedly. We met family and friends we left, smelled all the smells we remembered, tasted the tastes we were so used to, and wore the clothes we had left behind. We all came back to Israel knowing we did the right thing. We love Italy but we love Israel more.

Two months after we made Aliyà, Israel went into military operation ‘Pillar of Defense’. That was our mini experience to what we are going through now. It’s interesting that I have been in the country for almost all of the Israeli wars. The second Lebanon war took place in August 2006 when we were on holiday in Israel and even during Gaza war on 2008-2009.

This time it was different. Our children were not in Gaza, but it does not matter. When you are a parent of a child of army age your point of view changes. You feel the pain of the fallen and injured soldiers as if they were your own flesh and blood. We lived the painful reality with lots of concern and tension, and through social networking we have seen the frustration, fear and injustice our friends abroad shared.

During this period I did not like Italy. I've seen the ugly anti-Semitism there rearing its ugly head. Tendentious articles, with mass demonstrations, passionate anti-Semitic comments on statuses and addresses of hatred on walls scare me and I was glad I was here and not there. This is my place. Europe and the world will wake up some day. I just hope it won’t be too late.

Meanwhile here I have seen Israelis act as only they know to behave when they are threatened with death; Giving and helping each other, especially to the soldiers which is something that can be seen only in Israel, but what excites me the most is the young generation I’m so proud of. Young men and women who defend us were covered in love. We were afraid of this generation, from their drinking habits, the internet and the new lifestyle that the 21st century brought with it. But no, We have great kids who know how to think and understand right from wrong and if someone will disagree and tell me that they are just soldiers in the army and they obey orders I still think they are the best. Our future here is promising, I'm sure.

פורסם בקטגוריה איטליה, ישראלים בחו'ל, מילאנו | כתיבת תגובה

אחרי שנתיים בישראל

אתמול חגגנו שנתיים 

אנחנו בשגרה, החיילים בצבא, השאר בחופשה, אנחנו בעבודה

היום , יותר מתמיד, אנחנו מאושרים על ההחלטה שנלקחה לפני שלש שנים והביאה אותנו לעזוב ארץ יפיפיה שבה היופי מקודש ולאן שאתה מסתכל, האסתטיקה חוגגת.

אז איך אפשר להיות מאושרים אם עוזבים משהו טוב? כי יש יותר טוב.

גם אם בישראל יש מקום גדול לשיפור בתחום האסטתיקה ,נימוס וחתירה למושלמות – אנחנו בבית. תחושת השייכות שווה כל דבר אחר. אהבה אמיתית היא כשאתה מכיר במגרעות מי שאתה אוהב ובכל זאת אוהב. אף אחד לא מושלם.

אני לא מדברת על החודש האחרון (נדבר אח'כ). החודש האחרון היה חוויה יוצאת דופן גם לישראלים שחיו פה כל שנות חייהם. 

בשנתיים האלה הספקנו המון: שני חיילים, תואר אחד, שני רשיונות נהיגה, מבחני בגרות, לפחות 50 חברים חדשים, מעבר שני בתים, אין ספור מקומות עבודה כשאף אחד מאיתנו לא בוחל בשום עבודה, ללמוד עברית  לעולים שביננו וכאן אני מפרטת: לכתוב ללא שגיאות כתיב, להשתמש בכל המילים החדשות, לדבר בסלנג צבאי. לדבר ביננו בעברית (קורה הרבה עכשיו)

נסענו לביקורים באיטליה בהשתוקקות גדולה, כל אחד בנפרד לפגוש את המשפחה והחברים שהשארנו, להריח את הריחות, לטעום את הטעמים, ללבוש את הבגדים שהשארנו וכל אחד מאיתנו חזר עם לב שלם. אוהבים אבל אוהבים יותר.

כחודשיים לאחר הגעתנו התנהל מבצע עמוד ענן שהיה האח הקטן של צוק איתן.

מצחיק שכמעט בכל מבצעי ומלחמות ישראל שהיתי בארץ. במלחמת המפרץ לא הייתי אבל מלחמת לבנון השניה התנהלה באוגוסט 2006 כשהיינו בחופשה בארץ, כך גם בעת מבצע עופרת יצוקה. 

הפעם זה היה שונה. החיילים שלנו לא משרתים בעזה אבל זה לא משנה. כשאתה הורה לילד בגיל כזה, כל ראיית העולם משתנה. אתה כואב את נפילת ופציעת החיילים כאילו הם בשר מבשרך. חיינו כאן את המציאות הכואבת עם המון דאגה ומתח ומצד שני, דרך הרשתות החברתיות, ראינו את התסכול, הפחד וחוסר הצדק שהחברים בחו'ל שיתפו בסטאטוסים סרטים ותמונות.

בתקופה הזו לא אהבתי את איטליה. ראיתי את הראש המכוער של האנטישמיות עליה כתבתי במאמר בYNET סמוך לעלייתנו מרימה ראש. המאמרים המגמתיים, הפגנות עם המונים משולהבים, תגובות אנטישמיות על סטטוסים וכתובות שנאה על קירות בתים מפחידים אותי ושמחתי שאני כאן. זה המקום שלי.

אירופה והעולם עוד יתעוררו, כשזה יהיה מאוחר מידי בשבילם.

בינתיים זכיתי לראות פה את עם ישראל מתנהג כמו שרק הוא יודע להתנהג כשקמים עליו להורגו. הנתינה והעזרה שכולם הרעיפו אחד על השני ובעיקר על הצבא הוא דבר שאפשר לראות אותו רק בישראל אבל מה שמרגש אותי יותר מכל הוא הדור הצעיר שלנו.אני גאה בהם. הבחורים ובחורות שמגנים עלינו. זה הדור ממנו פחדנו, חשבנו שעם הרגלי השתיה, האינטרנט וכל מה שמסביב הם השאירו את הערכים בצד. לא. יש לנו ילדים נהדרים שיודעים לחשוב ומבינים מה טוב ורע וגם אם יהיה מי שיחלוק עלי ויגיד שהם בסך הכל חיילים בצבא ומצייתים לפקודות הם בכל אופן הכי טובים שיש. העתיד שלנו פה מבטיח. אני בטוחה.

פורסם בקטגוריה איטליה, מילאנו, משבר כלכלי | עם התגים , , , , , , , , , , | 10 תגובות

פנסיונרים

באיטליה חיים כיום כ 60 מליון איש. מתוכם 16 מליון פנסיונרים. נתח גדול ביחס לכלל האוכלוסיה. על כל 100 צעירים מתחת לגיל 15 חיים באיטליה 133 אנשים מעל 65 שנה…

במאמר העורך סקר דמוגרפי באיטליה הוא חוזה שב2030 אחד מתוך שלושה תושבים יהיה בן יותר מ65 שנה וב2050 6-7 מליון יהיו בני יותר מ80 שנה ו 2 מליון מעל 90 שנה…

pav01

אפשר לראות אותם בכל מקום: בבית הקפה השכונתי, גברים בחבורות מתפלספים על ליגת הכדורגל או פוליטיקה מקומית ( ברלוסקוני אנד קו…) והנשים, אלגנטיות ( אלה שגרות במילאנו לפחות…), שותות קפוצ'ינו ומרכלות על כל העולם ואישתו.

1 anziani

אלה הם אלו שמזלם שפר עליהם והם יכולים לחיות לבד , בריאים ומסוגלים לתמוך בעצמם. הם גם אלה שנפגשים באולמות לריקודים סלונים בחורף ובפיאצות בערים בקיץ

piazza_manara_ballo_liscio

בשנות השמונים, רב האיטלקים בגיל הפנסיה נראו ביציאה מגני הילדים ובתי הספר, כשהם אוספים את נכדיהם. אחה'צ בפארקים ופינות המשחקים השכונתיות ובקיץ עם הנכדים בים, בהרים או בבית, בהמתנה להורים שיצאו לחופשה השנתית באוגוסט ( באיטליה החופש הגדול הוא מאד מאד גדול… יוני, יולי אוגוסט
והימים הראשונים של ספטמבר…)

anziani

כיום יש הרבה פחות ילדים והסבים והסבתות העכשויים עסוקים עדין בקריירה שלהם. רואים פחות סבים וסבתות עם הילדים ויותר מטפלות זרות.
בשנים קודמות כשכ-ו-ל-ם יצאו לחופשת הקיץ המקודשת ולחודש שלם ,היה זה מראה שכיח של קשישים זנוחים בחדרי מיון בבתי חולים. העיתונים מלאים בסיפורים עצובים על קשישים שהצוותים הרפואיים מרחמים עליהם ומחליטים להחזיקם במחלקות עד שמישהו מהמשפחה יבוא לקחת אותם.

המשפחה החדשה, מטפלות מובילות קשישים לטיול

אחד המקומות הידועים באיטליה בזכות אחוז גבוה של אוכלוסיה מעל גיל 90 הוא cinque terre, חמשת האדמות. העיירה נמצאת על צוק ברביירה הליגורית ליד ג'נובה. אני חושבת שכל אחד יכול להמשיך לחיות עד אין סוף עם נוף, אקלים ופסטו כזה….

גן העדן לכל הגילאים

גן העדן לכל הגילאים

פורסם בקטגוריה איטליה, איטליה, מילאנו, מילאנו, מס הכנסה, משבר כלכלי | עם התגים , , , | תגובה אחת

שוטרים וגנבים

איטליה נחשבה מאז ומתמיד כארץ בה הבלאגן משתולל וכולם עושים חוק לעצמם. זה לא סוד שהיא נמצאת בתוך משבר כלכלי חריף. הממשלה החדשה חוקקה חוקים חדשים אותם צריכים לאכוף ואיך?

בלי עין הרע, לא חסר איך….הרשות המבצעת מתחלקת ללא פחות מארבעה גופים: פוליציה (POLIZIA), קרביניירי (CARABINIERI), ויג'ילי (VIGILI) וגוורדיה די פיננצה (GUARDIA DI FINANZA)

הפולוציה (POLIZIA)היא המשטרה האזרחית האחראית על אכיפת פשעים כמו שוד, רצח ורישום אזרחים ותושבים זרים. במשרדיהם מוציאים דרכונים איטלקים ואשרות שהות. הם לבושים תכלת.

הקרביניירי (CARABINIERI) הם המקבילה למשטרה הצבאית אלא שהם לבושים מדים שונים ממדי הצבא ומבצעים מעצרים או בדיקות באזרחים. הקרביניירי ידועים כבעלי מנת משכל נמוכה בלשון המעטה וישנם ספרי בדיחות שלמים עליהם.

ויג'ילי (VIGILI URBANI) הם שוטרי התנועה. הם אחראים על מערכת התעבורה במדינה. הם אלה שעושים דוחות ומכוונים את התנועה. נו, נאמר שיש להם הרבה עבודה… עלי לציין שבשנתיים האחרונות הם מבצעים את מלאכתם ביתר נאמנות….. אם פעם חנינו בחנייה כפולה ולא פחדנו להענש ,היום רב הסיכוי שנקבל דוח וגם גבוה מאד.

הגוף האחרון אשר מאז ומתמיד הטיל מורא גדול בפני האיטלקים הוא הגוורדיה די פיננצה (GUARDIA DI FINANZA), מס ההכנסה האיטלקי. בשנה האחרונה השוטרים במדים האפורים עובדים קשה. הם צריכים לתפוס את כל אלה שבמשך שנים העלימו הכנסות ולא שילמו מיסים. השיטות מאד יצירתיות. בחודשים האחרונים הועמדו מחסומי תנועה בלילות והשוטרים עצרו בעלי רכבים מפוארים לבדיקה. בבדיקה הגיעו אל הצהרת ההון האחרונה של בעל הרכב ונערכה השוואה פשוטה בין שווי הרכב שברשותו לעומת הצהרתו. נחשו מה הם מצאו?! ניחשתם נכון…. פשיטות על מסעדות פאר ובדיקת ההכנסה באותו ערב, כשהשוטרים ליד הקופה בהשואה לערבים דומים חודש וחודשיים לפני. היה הבדל של עשרות אחוזים ברב המקומות. רשימות החברים במרכזי בריאות יקרים וקניית חבילות תיור במשרדי נסיעות הביאו את השוטרים הביתה לבדיקה מעמיקה יותר.האיטלקים רגילים לקנות במזומן. כרטיס האשראי ופנקס ההמחאות היו צורת תשלום מאד משנית עד החודשים האחרונים. כיום מותר לשלם במזומן עד 1000 אירו. מעל הסכום הזה הרכישה חייבת להיות רשומה. כאב ראש לא קטן לכל המערכת שהיתה רגילה לשלם במזומן  ועם חוקים לא כתובים. בנפולי, בפשיטה שערכה הפיננצה על שוק בעיר, לא רק שהם תפסו את הרוכלים מוכרים ללא קבלות…. לשמונים אחוז מהבסטות לא היו בכלל קופות רושמות….. האמת היא שגם במילאנו בשווקים כיום, בהם רב הרוכלים הם זרים כמו מצרים, מרוקאים, סינים והודים, קשה למצוא מישהו שנותן קבלה. אני מאמינה שיגיעו גם אליהם.

http://tg24.sky.it/tg24/economia/2012/04/01/bliz_agenzia_entrate_milano_firenze_fisco_evasione.html

לגזירות החדשות שנחתו עליהם מוצאים האיטלקים התחמנים פתרונות יצירתיים משלהם. בצרפת אין מקום לצרפתים  להחנות את היכטות שלהם והם מגיעים לחופי איטליה להחנות במקום האיטלקים המתחמקים מרשויות המס. מכוניות הפאר נמכרות או מוחבאות בגראג' ויוצאים עם האופנוע. רבים מהאיטלקים שהזמינו חבילות תיור במשרדי נסיעות ושעלו יותר מאלף אירו קיבלו הודעה בדואר האלקטרוני שהסוכנות, במסגרת החוקים החדשים, שלחה הודעה למס ההכנסה בו היא מצהירה על ההוצאה אותם עשו הלקוחות שלהם.רבים ביטלו את חברותם במרכזי בריאות יקרים ואת הנסיעה הקיץ הזמינו בחו'ל והגיעו עד צרפת או שויץ עם הרכב ומשם ממשיכים ליעד האקזוטי הרחק מעיניהן הבולשות של הפיננציארים.

תמונות מימים אחרים ולא כל כך רחוקים….

לדעתי, בסופו של דבר האיטלקים יצטרכו ללמוד ולהתרגל למציאות החדשה. הם יותר מידי נהנתנים ובזבזנים בכדי להפסיק להנות ממנעמי החיים.כבר עכשיו בתי מסחר קטנים נותנים יותר קבלות. הבר השכונתי מזכיר לך את הקבלה בקופה ואפילו המוכרים בשוק מפעילים את הקופה הרושמת שבשנים האחרונה נשארה במשאית ולא פורקה עם הסחורה. זהו, נגמרה החגיגה. כמה אפשר לחפש שיטות כדי להערים על המערכת ועד מתי לחיות בפחד מתמיד. ועוד לא דיברנו על המאפיה……

פורסם בקטגוריה moda, אופנה, איטליה, איטליה, איטליה, מילאנו, איטליה, מילאנו, ישראלים בחו'ל, מילאנו, מס הכנסה, משבר כלכלי, משטרה, קניות | עם התגים , , , , , , , , , , | 2 תגובות

גלידה

גלידה GELATO. מתה על זה… בחורף ,בקיץ , מתי שלא יהיה. נפלתי במקום טוב, הה???….

כשהגעתי למילאנו הגלידריה הכי מפורסמת במילאנו היתה ( ודי נשארה) GELATERIA MARGHERA. היא שואבת את שמה משם הרחוב בו היא ממוקמת. במוצאי שבת (ולא רק) במשך שנים, עשרות אנשים עומדים לפיתחה ומכוניות חונות (כרגיל…) בכל שטח אפשרי. במשך שנים הגלידריה הגישה טעמים קבועים: בצי', קרמה, גלידת פירות ואחרות. הטעם האהוב עלי ביותר הוא ה CIOCCORHUM שוקולד ורום… מממממממ…. איזה כייף.

בשנים האחרונות, כשגלידריות חדשות נפתחו ואיימו על מעמדה, גם היא מתחה פנים ויישרה שורות עם האחרים. כיום ניתן לרכוש לצד הגלידה הרגילה, כוסיות קטנטנות הביתה, מלאות גלידה, פירות ודברים טובים נוספים ב"מחיר מבצע" של שניים וחצי אירו לכוסית. הם מייצרים עוגות גלידה יפהפיות ושומרים על רמה גבוהה כל השנים.

כמו שציינתי, שוק הגלידות התפתח מאד.

לפני שנים אחדות, ממש מול תחנת הרכבת CADORNA, נפתחה הגלידריה SHOCKOLAT. גלידה עשירה וטעימה שזכתה להצלחה מסחררת  www.shockolat.it/

GROM הוא שם הדבר כיום. רשת גלידריות המגישה טעמים קונסרבטיבים לצד טעמים ושילובים אקזוטיים.

http://www.grom.it/ita/dettagli_gelateria.php?id_gelateria=23&citt%E0=Milano

Grom

וכמובן, האופציה הכשרה שאין לה במה להתבייש. MYKAFFE , גלידריה בר, מגישה גלידות חלב ישראל לצד גלידות פרווה טעימות טעימות.

מה מספרים לנו אחרים?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4253449,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3741568,00.html

פורסם בקטגוריה milano 1985, איטליה, איטליה, מילאנו, איטליה, מילאנו, ישראלים בחו'ל, גלידה איטלקית, מילאנו | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הבל היופי ושקר החן.

מאז ומתמיד קינאתי באיטלקים דקי הגיזרה. ברצינות, אם חושבים, כל מה שהם מכניסים אל הפה משמין: פסטה על כל רטביה העשירים, פיצה, גבינות עתירות  שומן, היינות , מנות אחרונות עשירות בסוכר ושומן כמו טירמיסו, פנה קוטה, זופה אינגלזה וכמובן גלידה. איך זה שהם אוכלים ולא משמינים? לאלוקים הפתרונים …. גנים טובים, כושר מצוין ? ואולי הסוד הוא בכמויות. (מנת פסטה במסעדה בדרך כלל היא כ60 עד 80 גרם פסטה לא מבושלת . צלחות הענק המוגשות בישראל,מכילות כמות כפולה ומשולשת…) למצוא מידות גדולות היה בלתי אפשרי עד לפני כמה שנים. כיום בחנויות הכלבו הגדולות ניתן למצוא מחלקות לא גדולות של הלבשה לנשים וגברים מעל מידה 46. ישנן שתיים שלוש חנויות המתמחות במידות גדולות עם מחירים יותר גדולים….

כשערכתי ארועים לאיטלקים, מאזן האלכוהול – מזון נטה תמיד בצורה דרסטית לטובת האלכוהול. ( ובמילה אלכוהול אני מתכוונת ליין. רצוי משובח. ) אוכל מענין אותם  פחות.

נכון, הם מקפידים על שלוש ארוחות, וקשה מאד לראות אותם מנשנשים ברחוב בכל שעה פיתה עם שוורמה או ארוחת בוקר בשלוש אחר הצהריים…. מקסימום קפה בין הארוחות ובשעה שש , ביציאה מהעבודה,אפריטיב שכולל קוקטיל / בירה / יין / סן ביטר או קרודינו שהם משקאות לא אלכוהולים לאפריטיב. המלחמה הגדולה של הבארים על כל לקוח יצרה מושג חדש שלא היה קיים כשהגעתי למילאנו, HAPPY HOUR. שולחנות עמוסים כל טוב מלוים את "שעת האושר". פסטות, סלטים, מיני מאפה, פירות. ארוחה שלמה. האיטלקים מכרסמים משהו וממהרים להזמין עוד כוס משקה. האפריטיב עולה בין 5-10 יורו לכוס משקה. רבים אימצו את השיטה כתחליף לבילוי במסעדה. לא ממליצה לנסות את הפורמולה הזו בארץ……..

וכן, הם שומרים על כושר. כבר בשנות השמונים, בשנותיי הראשונות במילאנו, ראיתי את חדרי הכושר הראשונים ומי שפיתח את הענף מאז גרף סכומים גדולים מאד. כיום אפשר למצוא כמעט בכל רחוב חדר כושר.

האיטלקים מתים על עצמם….. הם ישקיעו במראה שלהם יותר מבכל דבר אחר. המראה של האיטלקי או האיטלקיה PER BENE, זאת אומרת, בני הטובים הוא בדרך כלל דומה וניתן לזהות אותם מרחוק :  שזופים מאד, תוצר מכוני השיזוף הנמצאים בכל פינה במילאנו ( הם עוד לא שמעו על הנזק ששיזוף גורם לעור), לבושים בפשטות יוקרתית ( ג'ינס אכותי, סודר קשמיר ונעלים ממותגות כמו HOGAN, FEY ואחרים). התכשיטים בדרך כלל לא מנקרי עינים והשעון, איך לא, רולקס או קרטייה. האיפור כמעט ולא נראה והשערות עשויות בקפידה. מעטות מהנשים המילנזיות ממעמד זה מושכות לק צבעוני על אצבעותיהן. הן מחזיקות ציפורניים קצרות משוכות בלק שקוף . הבהונות אדומות…. ילדיהם נקראים SAN CARLINI על שם התיכון היוקרתי SAN CARLO אליו חלק גדול מהם משתייך. הם מסתופפים תחת גגו של אחד המועדונים היותר יוקרתיים, HARBOUR CLUB, בו חברים אנשי תקשורת , אנשי חברה וכל מי שידו משגת לשלם דמי חברות של ארבע ספרות לשנה.

מכוני הבריאות, יופי ואסטטיקה מאד פופולרים. בעקבות המשבר הכלכלי ערכו מחקר על הרגלי הצריכה של האיטלקי הממוצע וגילו ששוק טיפוח הגוף וכל מה שקשור לאסטטיקה, ממשיך לפעול במלוא המרץ והוא אחד מהיחידים שלא סבל, ההפך, חנויות טיפוח ידיים, מספרות, מכוני יופי ומכוני כושר ממשכים לצוץ בחנויות ושטחים מסחריים שנשארו מיותמים.

השוק נפרץ בשנים האחרונות על ידי הסינים. תסרוקת בשישה אירו לעומת לפחות חמישה עשר אירו במספרות איטלקיות משאירות את האיטלקים מאחור עם הפן והמברשת ביד…. הסינים למדו מהר מאד מהו הטעם האיטלקי והמספרות שלהם עובדות בשיטת הסרט הנע. הסינים לא מדברים איטלקית, אין  יחס אישי כמעט. אולי רק בעל המקום מדבר איטלקית בסיסית. העובדים מתקשרים בינם לבין עצמם בסינית ועם הלקוחות בפנטומימה והקהל נוהר. מאחורי עמדת החופפות עשרות בקבוקי שמפו ומרכך עליהם מתנוססים שמות שונים כתובים בטוש. כמעט כל הלקוחות סומכות על השמפו הבייתי ולא מפקירות את עור הקרקפת שלהן לחומרים בלתי מזוהים. שישה אירו אבל לא צריך להגזים…… ובלי קבלה, תודה….

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , , , , , , , , | 5 תגובות

אוכל קדימה אוכל…

גם מפת המסעדות במילאנו שינתה את פניה במשך שנות שהותי במקום.

לפני שאספר לכם על המקומות האהובים עלי, אני חייבת לציין מספר עובדות. הראשונה שאני אוכלת כשר ולכן לא אוכל לספר לכם על מסעדות בשרים או מסעדות המתמחות בפירות ים.

השניה היא שטעמי במזון מאד פשוט. אני מתה על מסעדות פועלים בכל מקום שלא יהיה ואוהבת מאד פירות וירקות. למזלי, נפלתי במקום טוב. גם האיטלקים הם חסידים של מזון המבוסס על מוצרים פשוטים . לצערי פיתחתי בשנים האחרונות רגישות לקמח ושמרים (כמו אחוז ניכר באוכלוסיה האיטלקית…אגודת הציליאקים האיטלקית מדווחת על כ600,000 רגישים לגלוטן ברחבי המגף) ולכן אני משתדלת להמנע מאכילת פיצה, שהיא אחד המאכלים האהובים עלי . יש כמה פיצריות המתמחות בפיצה ללא גלוטן כמו:

http://www.ristorantebebop.com/?gclid=CL7X39yZwrACFUJL3wodxWMrog

http://www.ristorantepizzeriailgrissino.com/

http://www.ristorantelespecialita.com/

כשהגעתי למילאנו פגשתי בסוג אחד של מסעדות: פיצריה-מסעדה בה הגישו מלצרים איטלקים לבושים בסינרים לבנים, מבחר של אנטיפסטו, פסטות ברטבים שונים, פיצות ומנות עיקריות על בסיס דג ובשר. ההבדל בין המסעדות היה בשם שלהן ובמיקומן…..כל השאר היה די דומה. כיום אנו מוצאים לצד הפיצריות מסעדות פיוג'ן וה-מ-ו-ן סושיות. החך האיטלקי, כנגד כל הסיכויים, התאהב במטבח היפני. מה שיותר מוזר בכל הסיפור הוא שמסעדות הסושי נשלטות על ידי הסינים הערמומיים, שגילו מייד את ההזדמנות הכלכלית מאחורי הפופולריות הגואה וקנו בזה אחר זה מסעדות במשבר והפכו אותן למכונות כסף. רובם עובדים בשיטת ה ALL YOU CAN EAT . משלמים 10 אירו בצהריים ו20 אירו בערב ואוכלים עד כלות החושים. אליה וקוץ בה…. לא סיימת את אחת המנות? תצטרך לשלם עליה במלואה.

אבל לא באתי לספר לכם על סושי במילאנו למרות שיש כמה סושיות (סושי רגיל ולא אכול כפי יכולתך) מצויינות כמו:

http://www.tokyofish.it/

http://www.qor.it/

http://www.sushihama.it/

http://www.namisushi.it/

אוהדי הפיצות באיטליה מתחלקים לשני מחנות: העבה והדקה.

פיצה עבה אפשר לאכול ולצאת מאד בזול בספונטיני SPONTINI שהחלה כפיצריה מאד פשוטה והתפתחה לרשת מאד מצליחה המגישה אך ורק משולשי פיצה עבה וריחנית במחיר נמוך. המסעדות מעוצבות בפשטות: אריחים לבנים, שולחנות פורמייקה ואין קפה…. היא מזכירה לי את החומוסייה הירושלמית המיתולוגית טעמי, שם המלצרים גערו בך אם לא סיימת לאכול תוך עשר דקות…. כאן הם יותר מנומסים אך התור המשתרך מחוץ למסעדה לא מותיר לך הרבה ברירה אחרי שסיימת את המנה שלך….

http://www.pizzeriaspontini.it/

דוכן טייק אווי מיתולוגי הוא GINO ב  9 CORSO VERCELLI. בשנות השמונים מצאת פיצה ארוכה ארוכה ופשוטה פשוטה. היום על אותו הדוכן אפשר למצוא כעשרה סוגי פיצה. מתעדכנים…. אך לא עד כדי כך שיהיה להם אתר…. מצטערת….

איזורים בהם ניתן למצוא מסעדות טובות הם VIA MARGHERA, VIA RAVIZZA ו VIA RAFFAELLO SANZIO. במרכז העיר, ליד הדאומו, נמצאות כמה פיצריות נחמדות ואיזור BRERA, הסוהו של מילאנו, מחזיק בכמה מקומות טובים. איזור נוסף בו מתגודדים הרבה צעירים הוא איזור שער השלום: ARCO DELLA PACE,CORSO SEMPIONE

רוב הפיצריות העממיות והטייק אווי נשלטות על ידי המצרים. הם חרוצים ויודעים להכין את הבצק. המסעדות הבאות שמרו על הצביון האיטלקי ומנוהלות בידי איטלקים.

http://www.wishmilano.com/

http://www.lafabbricapizzeria.it/

http://www.novecentoravizza.it/

http://www.ristorantealmozzo.it/italiano/contatti.asp

http://www.pizza.it/content/lo-squalo-0

http://www.ristorantecharleston.it/

http://www.dawilly.com/

http://www.conviviumristorante.it/

שכיית חמדה מילנזית נמצאת ממש מאחורי ביתי, ברחוב צדדי ולא חשוב. TAGIURA  תג'ורה, נקראת על שם הרחוב בו היא נמצאת. מסעדת פועלים יפיפיה, עם אוכל נהדר, המנוהלת כ 50 שנה (כן, מ1963) על ידי שלושה אחים, נשותיהן וילדיהם. היא החלה בתור בר עם חדר צדדי בו שיחקו קלפים ובילארד. כשהאיזור החל להתפתח ומסביב נבנו בניני משרדים, החלו האחים להגיש ארוחות צהריים חמות. לאט לאט הם רכשו חדרים נוספים בתוך הבנין ויצרו מסעדה מתוקה ויפה, המשתרעת על פני 5 חדרים שכל אחד מהם יפה בצורה שונה ובה מוגשות מנות שונות מידי יום והתפריט מודפס על דף רגיל ופשוט. לפני כמה שנים ערכו האחים שיפוץ גדול בכל הבנין ( כן, הם רכשו את כולו) והקימו מטבח ענק, פתוח לעיני המבקרים ופטיו מקסים, בו אפשר לשבת בימים יותר חמים. המקום פועל משעות הבוקר המוקדמות לקפה ובריוש ומגיש ארוחות צהריים עד השעה 2. בערבים סגור חוץ מיום חמישי ושישי וגם אז, רק בהזמנה מראש. מומלץ!

http://www.tagiura.it/index.php

מקום שונה וציבעוני הוא DA OSCAR. המקום נמצא באיזור CORSO BUENOS AIRES ומנוהל על ידי אוסקר, איטלקי גס רוח הנוהג להתעמר באורחיו, להעליב ולצעוק על כולם. יושבים בשולחנות ארוכים והמנות המגיעות ענקיות ,זולות וטעימות מאד. צריך לאהוב את ההווי. לא לרגישים….

http://ristorantedaoscar.com/

מסעדות יקרות, בהם תוכלו לפגוש ידוענים איטלקים ולהנות מאוירה מאד יוקרתית:

http://www.labriciola.com/

http://milano.tonight.eu/ristorante/ibiza

http://www.giannino.it/

http://www.bicemilano.it/

http://www.allacollinapistoiese.com/it/ristorante.html

http://www.ristorantelassassino.it/

תהנו…

פורסם בקטגוריה milano 1985, איטליה, איטליה, מילאנו, איטליה, מילאנו, ישראלים בחו'ל, מילאנו | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

VOLARE….

תקליטי הויניל של פסטיבל סן רמו היו חלק מחווית הילדות שלי. אבי ,שהתגורר במילאנו מספר שנים בסוף שנות החמישים , הביא איתו את המיטב האיטלקי של אותם ימים: אדריאנו צ'לנטנו, ריטה פבונה, מינה, ג'יליולה צ'ינקווטי, קלאודיו וילה, מודוניו ואחרים.

לדבר איטלקית זה לשיר. הטיית המילים, הדגש על מילעל ומילרע יוצרים דיבור מתנגן.

מילאנו נחשבת לאחד המרכזים המוסיקליים החשובים ביותר באיטליה.

תאטרון הלה סקאלהLA SCALA הוא אחד מהמפורסמים בעולם ומארח מידי שנה את מיטב המנצחים וזמרי האופרה בעולם. בשנות הששים היה זה משכנה של מאריה קאלאס. דניאל בירנבוים, זובין מהטה, טריו הטנורים:דומינגו, קררס ופוורוטי ועוד רבים ומפורסמים. הוא נמצא מול בנין העריה ולצד שניהם נמצאת גלריה יפיפיה המובילה אל כנסיית הדאומו, מרכז מילאנו.

ביקרתי בו מספר פעמים ועלי לציין שהוא הרבה יותר קטן ממה שדמיינתי אותו. התאטרון שופץ לגמרי ונפתח מחדש ב2004 כשלמבנה העתיק הותאמו שכלולים טכנולוגים והמרחב הקטן נוצל עד תומו לאיכלוס התפאורות המרהיבות בהם משתמשים להפקות השונות. במקום נמצא מוזאון קטן המציג את ההיסטוריה המפוארת שלו: כלי נגינה עתיקים, תלבושות מאופרות מפורסמות ותמונות מתקופות שונות. אקדמיית לה סקאלה לבלט קלאסי היא מהמובילות בתחום.

פתיחת העונה היא כל שנה ב7 בדצמבר. בכל שנה נבחרת אופרה שונה עם זמרים ונגנים מצמרת העולם המוסיקלי העולמי. אני חייבת לציין שרשתות הטלויזיה והעיתונים מדווחים דוקא על "מי לבש מה ומי הגיע עם מי". כמובן שכל הידוענים האיטלקים חושקים בכרטיס כניסה לערב הזה.

תמונהתמונה

במילאנו הוקם הקונסרבטוריון על שם ג'וזפה ורדי, אחד המלחינים היותר חשובים בהיסטוריה של המוסיקה הקלאסית האיטלקית. על שמו קיים גם בית אבות למוסיקאים קשישים הנמצא, איך לא, בפיאצה ג'וזפה ורדי, מול פסל ענק בדמותו של המלחין. זיכרון אלמותי.

תמונה

בשבוע הראשון שהגעתי למילאנו, שמחה בעלי לקח אותי לראות קונצרט של אחד הזמרים היותר פופולרים בשנות השמונים, קלאודיו בליוני. הלכנו לקונצרט מכיון שהוא התקיים באיצטדיון סן סירו. לאחר ה LIVE AID בוומבלי שנתיים לפני כן, היה זה חידוש מלהיב לראות מופע רוק מארבעה כוונים.

השירים האיטלקים היו מאז ומתמיד רומנטיים ומרגשים. גם אם במשך השנים הטעם המוזיקלי העולמי עבר תהפוכות, בכל שנה נוספים להיטים שבדרך כלל הם שירים שקטים ורומנטיים. קשה לי למנות את כל הזמרים האיטלקים המצויינים . אציין חלק מהם ואשמח לשמוע תגובות שלכם על זמרים מהעבר וההווה אותם אתם אוהבים. אצלנו בבית אנחנו שומעים את לוצ'ו בטיסטי LUCIO BATTISTI, מלחין משנות השישים שכתב שירים שהם נכס צאן ברזל במוסיקה האיטלקית. הוא נפטר צעיר וכמו הרבה מוכשרים שסיימו את חייהם מוקדם, נשאר מיתוס בהוויה האיטלקית. עוד זמר שהשאיר את חותמו ועזב לעולם שכולו טוב הוא לוצ'ו דלה LUCIO DALLA. עוד קלאסיקות הם ארוס רמצוטי EROS RAMAZZOTTI , זמרות עם קול ענק כמו ג'אורג'יה GIORGIA ,לאורה פאוזיני LAURA PAUSINI ואנה טטנג'לו ANNA TATANGELO. סצנת הרוק האיטלקי מיוצגת על ידי וסקו רוסי VASCO, ליגהבואה LIGABUE, ונדיטי VENDITTI, ג'יאנה נניני GIANNA NANNINI, רוברטו וקיוני ROBERTO VECCHIONI ואחרים . הזמרים שמניתי נמצאים בצמרת עשורים. הם האריק איינשטין ושלמה ארצי האיטלקים. ממלאים איצטדיונים ומופיעים בארצות אחרות .

כשהייתי בישראל בחורף האחרון סיפרה לי חברה איטלקיה המתגוררת בארץ שבערב ראש השנה האזרחית הם הלכו להיכל נוקיה לראות את מיטב הזמרים האיטלקים משנות השבעים כמו להקת פו POOH, טוטו קוטוניו TOTO COTUNIO, ספנייה SPAGNA,. הערב נקרא, איך לא, פסטיבל סן רמו, ואורגן על ידי הקהילה הרוסית בישראל. מסתבר שהקלסיקות האיטלקיות נעימות מאד לאוזן הרוסית. הם היו בין האיטלקים הבודדים באולם….

למילאנו הגיעו במשך שנות שהותי מיטב זמרי ולהקות העולם. היינו בקונצרטים של בארי וויט, ויטני יוסטון, קרלוס סנטנה ( ואם הייתי יודעת שהוא מחרים את ישראל הייתי מחרימה אותו…), ג'יפסי קינג ואחרים

כמו בכל העולם גם באיטליה העשור האחרון היה עמוס בזמרים צעירים וחדשים ,פליטי תוכניות ריאליטי כמו AMICI או X FACTOR.

עד אז פסטיבל סן רמו היווה קרש קפיצה לכשרונות צעירים. המהדורה הראשונה של הפסטיבל המפורסם היתה ב1951 ושודרה ברדיו. מ1955 החלה הטלויזיה האיטלקית לשדר בשידור ישיר את שלושת הלילות. נכון, הפסטיבל נמשך אז 3 ימים ומשנות השמונים 5 ימים. התחרות נערכת במקביל לשתי קבוצות: המקצוענים והטירונים. העיר סן רמו ידועה בזכות חממות הפרחים שלה ואולם אריסטון, בו נערכת התחרות, מקושט כל שנה בסידורי פרחים מרהיבים. המנחים הוחלפו כל מספר שנים. בדרך כלל הם מגיעים מעולם הטלויזיה ובדרך כלל הם המנחים הפופולרים ביותר לאותה שנה ותמיד ילוו אותם אישה או שתיים. היו מנחות שהובילו את הפסטיבל לבד אך כשאלה לא היו, הגיעו תמיד דוגמניות עולמיות או נערות זוהר איטלקיות.אתם עוד שואלים למה? אנחנו באיטליה. כל שנה נלחמים המעצבים מהשורה הראשונה על הזכות להלביש את הדמות הנשית. 5 ימים כפול שלוש או ארבע פעמים של החלפת תלבושות ותעשו לבד את החשבון איזו חשיפה הם מקבלים. כמובן שהשמלות מלוות בתכשיטים מנקרי עיניים , עם יהלומים בגודל סלעים……

לפסטיבל מגיעים כל שנה מיטב הזמרים המינלאומיים. ראינו את מדונה, ג'ניפר לופז, פיל קולינס, פיל מקרטני, נועה, סטיבי וונדר ואחרים.

הארויזיון לעומת זאת, הוחרם במשך כעשרים שנה על ידי האיטלקים. עד1993 המנצח בפסטיבל סן רמו יצג אוטומטית את איטליה בתחרות הארופאית. במשך שנים לא ראינו כאן את הארויזיון ולא התייחסו אליו כלל וכלל. מזה כשנתיים שאיטליה החזירה נציג לתחרות. שנה שעברה נשלח המנצח בסן רמו ,זמר צעיר שניצח בכוכב נולד גירסה איטלקית והגיע בתחרות שני. השנה נשלחה אחת הזמרות (לטעמי) הטובות ביותר שיש באיטליה, נינה זילי אך הגיעה למקום התשיעי…

בשנות השישים שני הגיסים שלי, דוד ושלמה ודודו של בעלי, יוסי הקימו להקה יחד עם עוד חבר איטלקי , ברונו לונגי BRUNO LONGHI שכיום משמש כשדרן טלויזיה בכיר ושרו שירים אותם הם כתבו והלחינו. הם שרו גם באנגלית ולאיטלקים דאז, היה זה חידוש מרענן. היה להם אמרגן שייצג אמנים מהשורה הראשונה כמו מינה. הם הוציאו מספר סינגלים אך לאחר כמה שנים המשיכו למחוזות אחרים…. הנה להקת ה4 SATELLITI, קצת גאווה משפחתית….

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , , , , , , , , | 3 תגובות

אוכל איטלקי . מקומות כשרים במילאנו

אוכל איטלקי אמיתי הכרתי עוד לפני שעברתי לגור באיטליה. שתי חברות נעורים שלי, גליה ומעיינה, חיו במילאנו בתקופת התיכון כשהמשפחות יצאו לשליחות מטעם המדינה. המכתבים שלהן (הם עוד שמורים אצלי) וביקורי המולדת לימדו אותי הרבה על מאכלים איטלקיים ביתיים. בתקופת התיכון והצבא מילצרתי במסעדת MAMMA MIA בירושלים שהיתה שייכת לשני זוגות שעלו ארצה מאיך לא… מילאנו ולימדו את הקהל הירושלמי מה זו פסטה ופיצה. ( למי שזוכר, עד אז הכרנו את פיצה עמי בקינג ג'ורג'…..) רב המלצרים היו סטודנטים איטלקים ועד היום אני פוגשת חלק מהם כאן באסיפות הורים או בכנסים של הקהילה.

האיטלקים טוענים ובצדק שפיצה שעושים בנאפולי לא נאכל לעולם באף עיר אחרת באיטליה ופסטה שהכינו בפארמה שונה מפסטה בסיציליה. ההבדל הוא בסוג הקמח, המיים ומידת הלחות במקום. לכן, הפיצה והפסטה שאכלתי באיטליה היתה שונה בעשרות מונים ממה שהורגלתי עד עתה.

למדתי עוד דבר (במיוחד כמקפידה על כללי הכשרות) שהאיטלקים אוהבים מאד שומן חזיר STRUTTO ב-ה-כ-ל!!!!! בשנות השמונים רב בצקי הלחם הכילו שומן חזיר. השומן מחזיק את הלחם טרי ורך. למזלנו מאז ומתמיד בחנויות הלחם על כל סלסלה כתוב מה מכיל אותו סוג לחם. מבחינת האיטלקים שומן חזיר לא נחשב בשר. למדתי שזה לא מספיק להגיד שאני צימחונית. זה עובר דרכם. הם התעוררו כשאמרתי להם שאני או ילדיי אלרגים לחזיר. בינתיים בשנים האחרונות השימוש בשומנים מן החי ירד מאד ושוק המאפיות עבר לידי המיצרים שגם אם חלקם נוצרים קופטים, קיימת בהם המודעות לגבי השימוש בשומן חזיר.

 

בשנות השמונים לא היו מסעדות כשרות במילאנו.היו בקושי שלוש קצביות שמכרו בשר כשר אותו היינו צריכים להמליח בבית. המוצרים הכשרים היו מאד בסיסיים.

בשנות התישעים נפתחו שני מרכולים כשרים. סוף סוף יכולנו לקנות פה מוצרים ישראלים שלפני כן הבאנו במזוודות מהארץ.

EDEN. VIA SAN GIMIGNANO 13 TEL 02-4122855 מרכול בו ניתן לרכוש בנוסף למבחר גדול של מוצרים ישראלים גם נקניקים למינהם,בשר טרי, מוצרים קפואים, לחם טרי ומיני מאפה מתוקים ומלוחים

עדן. הדלפק

ERETZ, VIA SODERINI 27 02-4236891. מרכול בו ניתן למצוא מוצרים ישראלים ואמריקאים כשרים , יינות ישראלים ואיטלקים, מוצרי חלב ביצור מקומי 'חלב ישראל'., מוצרים קפואים ועוד.

ארץ, הגבינות

ארץ, מיבחר יינות

שתי הקצביות מקבלות אספקה שבועית של בשר טרי כשר בשחיטה מקומית או מבלגיה וצרפת.

KETER, VIA SODERINI 55 02-41540099. חנות עם שני דלפקים. באחד לחם טרי ופוקצ'ות ובשני בשר עוף ובקר.

MISTER MEAT, VIA MONTECUCCOLI 21 02-4159835. הספק הראשי של הבשר הכשר במילאנו.

בשנות השמונים היו כמה ניסיונות לפתוח מסעדות כשרות אך כולן נחלו כישלון חרוץ. הקהל עוד לא היה מוכן. כיום אנו מבורכים בכמה מיסעדות טובות שגם הקהל האיטלקי אוהב. שמותיהם מופיעים לעתים קרובות בביקורות המזון ותמיד(!!!!) הביקורת טובה. הבלוגרים האיטלקים הכותבים על אוכל ומסעדות התאהבו באוכל הכשר ובסיפור שמאחוריו. המילה KOSHER לא אמרה דבר לפני כמה שנים. כיום, בעיקבות המאמרים האוהדים, ניתן למצוא קהל לא יהודי ובאחוזים גבוהים במיסעדות הכשרות במילאנו.

בשנות התשעים נפתחה הפיצריה הכשרה- CARMEL BY LOLITA. היא החלה בתור פיצה טייק אווי והפכה למסעדה בהגשה עם מנות מהמיטבח האיטלקי, לבנוני וישראלי. כמובן שחלבי. http://www.carmelkosher.it/carmelkosher/Benvenuto.html

כרמל, מבט כללי

כרמל, ערב סושי

RE SALOMONE או בעברית, המלך שלמה, מגישה מנות בשר גלאט מהמטבח האיטלקי והמזרחי. בשעות הצהריים מוגשות ארוחות עסקיות. http://resalomone.eu/

אסתר וויקטור על דפי CORRIERE DELLA SERA

RE SALOMONE 

DENZEL היא מסעדת המבורגרים. בנוסף להמבורגר ניתן להנות ממטבח פיוג'ן ומיני בשרים . ההמבורגר של דנזל נחשב לאחד הטובים במילאנו.

.http://www.denzel.it/

דנזל בפעולה

אחד מההמבורגרים של דנזל 

וכעת לדובדבן שבקצפת, יותר נכון, לדובדבן שבקצפת שמעל לגביע הגלידה…..

לפני כשנה פתח מיקי,בחור צעיר מהקהילה,באר גלידריה חלבי כשר בשם MYKAFE. במקום מוגשים קפה לסוגיו, מיני מאפה, ארוחות קלות וכמובן גלידה חלבית ופרווה.

https://www.facebook.com/mykafe?v=info

דלפק MYKAFE

MYKAFE, מיקי והצוות 

בתאבון!

 

פורסם בקטגוריה מילאנו | עם התגים , , , , , , , , | 24 תגובות

מילאנו מריטימה- מדריך לחופשה המושלמת

טוב, כמו שאמרתי לא פעם, קצרה היריעה מלתאר את האהבה של האיטלקים לחופש ובילויים. אחד המקומות האולטימטיבים הוא מילאנו מריטימה שהינה עיירה ציורית וקטנה על החוף האדריאטי ,כ30 ק״מ מרימיני .

העיירה זרועה בתי מלון קטנים המארחים על בסיס פנסיון מלא. ישנם גם מלונות יותר מפוארים להם יש חוף פרטי. שניים מהם מוכרים יותר. הותיק יותר הוא MARE E PINETA והשני LE PALME.
בשנות השישים הקהילה היהודית במילאנו גילתה את המקום המקסים הזה והפכה אותו למקום משכנה בשלושת חודשי החופש הגדול. כל משפחה שכרה דירה או וילה ובילתה את זמנה על חופי הים הפרטיים הפזורים לכל אורך הריביירה האדריאטית. כמובן שכולם התקבצו בחוף ים אחד כדי שהילדים יוכלו לשחק ביחד לשמחת בעל החוף שהיתה לו הכנסה בטוחה לכל חודשי הקייץ.

מבעל החוף שכרנו יחידה הכוללת שתי מיטות ושמשיה בינהן וכן קבינה בה איכסנו את משחקי המיים, בגדי הים וחלוקי הרחצה.

החופים מסודרים בסדר מופתי. על כל זוג כיסאות עם שמשיה יש מספר וכל חוף עם צבע השמשיה שלו. בכל ערב עובר בעל החוף עם העובדים שלו ומסדר מחדש את כל העירבוביה שהקהל השאיר. החול מנוקה מהחפצים שנותרו במקום והשמשיות נסגרות, מחכות לבעליהן ביום שלמחרת.
משפחת בעלי נסעה בשנות החמישים והשישים לרימיני. הם שכרו דירות בגורד השחקים היחיד שהיה קיים באותם ימים ואשר שכן מול חוף הים. מדלת הבית ועד הכיסא נח הפרידו כמאה צעדים… הם אכלו, ישנו, שיחקו כדורגל ובילו עד אור הבוקר. לגיסיי היתה להקה והם שרו ערב ערב במועדון הכי נחשב ברימיני ROXY. הימים ימי המלך אלויס והביטלס. האיטלקים, שלא ידעו מילה אנגלית, התלהבו מהרביעייה שידעה לשיר ולנגן בלייב את כל השירים הידועים. הם חיברו גם שירים בעצמם והוציאו כמה סינגלים. בשנות השבעים גם הם עברו למילאנו מריטימה.
נעבור לסוף שנות התשעים כשאנחנו בילינו שם כשש שנים ברציפות.

שכרנו וילה בת קומה אחת עם חצר גדולה . הגענו בתחילת יולי ועזבנו בסוף אוגוסט. יציאת מצריים. שכרנו בשותפות עם בני משפחה משאית ולקחנו איתנו הכל: אופניים, פריזר, כלי מיטה , כלים למטבח, מזון כשר לכל התקופה, וכמובן…. בגדים….. הבעלים הגיעו בדרך כלל לסופשבוע בחודש יולי ונשארו באוגוסט כשמילאנו "נסגרה".

בכל בוקר אבי הביא לילדים סופגניות מלאות בקרם, אחד מהמאכלים הידועים באיזור. IL BOMBOLONE.

רכשנו בשנה הראשונה תלת אופן בו רכבתי אני (ירושלמית…. מה לעשות…. לא יודעת לרכב על אופניים) עם אבי ובן הקטן, שעוד לא ידע לרכב על אופניים. שכחתי להזכיר…. במילאנו מריטימה כמעט כולם על אופניים.

על חוף הים הילדים נהנו לשחות במיים או לשחק במגרש המשחקים הנמצא בכל חוף. על שפת המיים טורים ארוכים של אנשים צעדו דרומה, לכוון נמל הסירות ב CERVIA או צפונה לכוון העיירה LIDO DI SAVIO . לכל אורך קו המיים עמדו רוכלים הודים. סנגלים, פקיסטנים, סינים וכו. הם מכרו בגדים, תכשיטים מארצות המוצא שלהם וגולת הכותרת היא המוצרים המזוייפים כמו תיקי פראדה ושאנל . כל כמה ימים היינו עדים למרדף של שוטרי משמר החופים, במדים לבנים ומצוחצחים אחרי פורעי החוק שנגמר בדרך כלל בהחרמת הסחורה ושליחת הרוכלים לחופשי.

בין השמשיות הסתובבו סיניות שהציעו עיסוי בשמן ה TIGER BALM המסריח .אחר הצהריים הגיע מוכר הקוקוס הטרי ומוכר ה CANDITI ,שהם פירות טריים כמו ענבים,קוקוס, תותים, אפרסקים ומישמשים חתוכים לקוביות, מסוכרים ומסודרים על שיפודי עץ. מעדן. כולם חיכו לרוכל וקיוו שהפרי האהוב עליהם עוד לא אזל.

אחר הצהריים כל מרכז העיירה נסגר לתנועת מכוניות . אחרי ארוחת הערב יצאנו לטייל עם הילדים. שלושה אולמות משחקים הכילו את כל הילדים הצעקניים בעוד האימהות ישבו באחד מבתי הקפה הסמוכים , הסתובבו להנאתן בין החנויות היפיפיות הנמצאות ברחוב הראשי או הלכו לצפות בסרט באחד משלושת בתי הקולנוע עם גג פתוח שהקרינו סרט שונה מידי יום. באותם שנים הצלחתי לראות את כל הסרטים שפספסתי במשך השנה במילאנו. היו גם הקרנות בכורה ובכל ערב לפחות אחד מהשלושה הקרין סרט ילדים..

אפרופו ילדים. במילאנו מריטימה שוכן הסטודיו של צלם הפורטרטים GABRIELE BENINI. צלם שאז, בשנות השמונים והתישעים , צילם דרך פילטרים מחמיאים עם אביזרים ישנים בתנוחות מאד טבעיות ,כמעט ללא העמדה. אין כמעט משפחה שאין לה תמונות של בניני מחופשת הקיץ.

בעיירה הסמוכה CERVIA התקיים שוק ענק בכיכר המרכזית שבו אפשר היה לרכוש מוצרי עור מהיצרן, כלי מיטה רקומים מאיזור פירנצה, פירטי ביגוד מעולים וכמובן שוק איכרים בו מכרו החקלאים מהאיזור פירות וירקות בחמישית מהמחיר במילאנו.

את הילדים לקחתי מידי פעם למשק פרטי בעיירה קרובה הנקראת CESENATICO ושם כל אחד קיבל סלסלה בה הם קטפו ואספו עגבניות, חצילים, אפרסקים, תפוחים ועוד .בעל המשק התלבש לכבודם בבגדי כוורן ורדה דבש מהכוורות שברשותו. כל הבילוי עלה מחיר מצחיק . חזרנו עם תא המטען מלא בקילוגרמים של פירות וירקות עם טעם שהזכיר לי את ילדותי בירושלים.

מילאנו מריטימה מוקפת חורש אורנים ענק, בו שבילים לרוכבי האופניים ואיזור חי בר עם צבאים, טווסים, סוסים וחיות אחרות. במרכזו עמד אגם גדול עם ברבורים וברווזים. לילדים הקירבה אל הטבע היתה דבר חשוב אחרי חודשים במילאנו המזוהמת.

אפרופו זיהום אויר. בCERVIA הסמוכה נמצא מרכז בריאותי עם בריכות טרמומינרליות וטיפולים כמו עיסויים רפואיים. הטיפולים ניתנו תחת שירותי הבריאות הממשלתים או פרטיים. נופשים עם בעיות ראומטיות או אלרגייה ואסטמה ניצלו את ימי החופשה לטיפולי בריאות שונים.

בלילות חמישי,שישי ושבת פותח את דלתותיו אחד מהדיסקוטקים המפורסמים באיטליה LA PINETA. הדיסקוטק שוכן בטבור העיירה ומושך אליו כל סופשבוע אלפי מבלים מכל האיזור. בין המבלים ניתן לראות סלבריטי רבים.

בתחילת שנות האלפיים מילאנו מריטימה החליפה פנים. המשפחות פינו מקום לקהל יותר צעיר. אמנם רבים מבני הקהילה ממשיכים גם היום לנפוש בה אך העיירה בנויה לקלוט יותר בליינים ממשפחות וילדים.

רב אולמות המשחקים נסגרו. המסעדות היפות ובתי הקפה בהם ישבנו שעות הפכו לבארים עם כסאות גבוהים בהם מגישים אפריטיב HAPPY HOURE . כל באר עורך שולחן עליו מוגשים פסטות, סלטים ,כריכים וחטיפים . כשמוזיקה עדכנית מחרישת אוזניים מנוגנת בכל פינה (רואים שהזדקנתי…..) וקוקטיילים נלגמים בזה אחר זה.

חוף הים הפופולארי ביותר הוא PAPETTE. שם מושכרות מיטות יחידות המוצמדות אחת לשניה. במרכז החוף עמדת DJ המנגן ביום שבת וראשון אחר הצהריים וכולם רוקדים על המיטות. אי אפשר לעבור בחוף בשל הצפיפות. כמויות האנשים ומערכות הלבוש ( במיקרה זה יותר נכון מערכות הלא לבוש) שרואים מסחררות.

בסוף אוגוסט מריחים את הסוף. יותר ויותר שמשיות נסגרות. במרכז העיר כמות האנשים מידלדלת ומתחילים לארוז מזוודות. חזרה לקור, לאויר המזוהם וכמובן לבית הספר. איזה כיף, אני בחופש…..

פורסם בקטגוריה אופנה, איטליה, ים אדריאטי, מילאנו, מילאנו מריטימה, רביירה אדריאטית, חופשת קייץ, | עם התגים , , , , , , , , , , | 7 תגובות