יום הולדת שמח ישראל!!!

ישראל חוגגת השנה 64 אביבים. בשיא שנותיה.

עזבתי אותה כשהיא חגגה 37. הרבה יותר צעירה, הרבה פחות מנוסה ( ואני מדברת על שתינו…..)

שנתיים לפני סיימתי את שרותי הצבאי. שרתתי שנתיים רוויות חוויות וזכרונות טובים. בטירונות חוילתי עם עוד 5 חברות מהכיתה. המספרים האישיים שלנו עוקבים: אסנת, תרצה, הדרה, יוליה, גילת ואני. לאחר חצי שנה של שרות יצאתי לקורס קצינות. אני חושבת שהיה זה אחד מהקורסים הארוכים ביותר : תוך כדי שלחו אותנו לפנות בימית ולאחר כחודש עלינו לצפון כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. שם גם פגשתי את בני גילי שלחמו בחזית. היה מי שנפצע ומי שחזר הלום קרב . לאחר הקורס שמשתי בתור נציגת צה'ל בשדה התעופה בן גוריון. חוויה של פעם בחיים. כמובן שמשם הדרך למטוסים היתה קצרה מאד ולאחר השחרור עבדתי באלעל כדיילת אויר עד שפגשתי את בעלי.

המעבר למילאנו היה מיידי. תוך שלושה חודשים נישאנו ונחתתי לתוך מציאות שונה לגמרי ממה שהורגלתי אליה עד כה.

כמו במקומות אחרים בניכר הקהילה היהודית מרוכזת בתוך עצמה. אתה יכול לחיות חיי קהילה או לחילופין לחיות את חייך. הבחירה היא שלך. אני בחרתי מהתחלה לחיות חיי קהילה. היה זה חשוב לי מבחינת הזהות שלי. מייד הצטרפתי לפעילות פילנטרופית לטובת ישראל. אני מבקרת כמעט בכל שבת בבית הכנסת, דבר שלא עשיתי בארץ. היה לי ברור שהילדים שלנו יקבלו חינוך יהודי ציוני.

במילאנו קיימת קהילה יהודית המורכבת מיהודים איטלקים שההיסטוריה שלהם מגיעה עד ימי האימפריה הרומית וקהילות שהגיעו מלבנון ( לאחר מלחמת האזרחים בשנות השבעים), לובים ( אחרי מלחמת ששת הימים), איראנים ( שהראשונים הגיעו בסוף שנות ה40 ונתח גדול לאחר נפילת השאח), מצרים (שנות החמישים לאחר נפילת פארוק), טורקים , קהילת חב'ד וקבוצה של יהודים אורתודוקסים ממוצא אשכנזי. לכל קהילה בית כנסת משלה. כל בית כנסת עם נוסח משלו. הרוב גרים בשכונה שנבנתה מסביב לבית הספר היהודי שהוא בית ספר ממלכתי המחזיק תוכנית לימודים על פי משרד החינוך האיטלקי בתוספת יהדות ועברית כמקצועות נוספים. לקהילת חב'ד בית ספר משלה וגם היא התרכזה סביב בית הספר שלה ולאחר שנים, בעקבות התחרדות הקהילה הלבנונית והתקרבותה למפלגת ש'ס, נפתח בית ספר דתי עם אוריינטציה מזרחית.

במרכז מילאנו של שנות ה80 שכנה הקונסוליה הישראלית. הנקודה הישראלית היחידה מבחינתי בכל מילאנו. לאחר שנים, בעקבות הפרסטרוייקה, משרד החוץ מחליט לסגור את הקונסוליה למורת רוחנו לטובת נציגויות אחרות ברחבי אירופה המזרחית.

קהילת הישראלים חיה תמיד בתוך עצמה ומעולם לא התערתה בקהילה המקומית. ילדיהם למדו בבית הספר הבינלאומי או האמריקאי.

לעומת זאת הסטודנטים הישראלים הרבים שלומדים במילאנו והסביבה אומצו על ידי הקהילה באהבה רבה. בית הספר מעסיק אותם בעבודות מזדמנות המתאימות ללוח השעות שלהם וכן בתי הכנסת השונים. האמא המאמצת שלהם היא ציפי לולוי שמשמשת לוח דרושים דרושות מהלך על שניים. מפנים דירה? יש רהיטים למסירה? ציפי תמצא מיד למי לתת. יש לכולנו מקום חם בלב לניר, רוי, אור, דורון , תום ועוד אחרים טובים (מאד) ויפים (עוד יותר….)

לא היה מקום בכל מילאנו בו יכולתי לקנות עיתון ישראלי. חתמתי על מנוי לעיתון שבועי והוא היה מגיע במקרה הטוב לאחר חודש. הדואר האיטלקי בגדולתו. קניתי טרנזיסטור המשדר בגלים קצרים והקשבתי לרשת ב' ואחרי כמה שנים גם לגלי צהל. בין הישראלים שנישאו לבני זוג מהקהילה היתה תמיד אחווה ישראלית. עיתון שהגיע עבר כמה וכמה ידיים. עד היום אני שמחה לנייר המוכר המשאיר את חותמו על אצבעות הידיים.עם תחילת עידן האינטרנט כמובן שהכל השתנה והפך ליותר נגיש . אני גם מנויה על הערוץ הישראלי המשדר את מיטב ( נו , לא נגזים…) השידורים של ערוץ1, 2 ,10 והכנסת. צפיתי באמנון לוי, אילנה דיין, ארץ נהדרת, שושי ושושה, הילדים המתוקים מביה'ס למוסיקה וכל השאר. אני יכולה לאמר שאני מעורה יותר בחדשות הפנים הישראליות מאלה האיטלקיות

בכל ביקור בארץ אני מתעדכנת בספרי הקריאה החדשים. עכשיו, כשהילדים שלנו גדולים, אנחנו מתחרים במי יקרא יותר מהר בשפה שלו. מסכנים, באיטלקית על אותו ספר יש כ 30 אחוזי עמודים יותר. העברית מתמצתת….

שואלים אותי תמיד אם אני צרפתיה בשל הרייש הרפה שלי ואם בישראל מדברים ערבית. מה אנחנו? מי אנחנו? האם אנו מוסלמים. כשהם שומעים ששירתתי בצבא הם מתפלצים. מבחינתם ישראל היא ארץ של מדבריות או לחילופין מקום בו יורים עליך ברחובות. האמת היא שלא מענין אותם. מה איכפת להם אם אנחנו מתפוצצים ברחובות? מה עשתה מילאן בליגת האלופות, זמ מה שמעניין אותם!!!

לפני כמה שנים התארגנה קבוצת נשים מהקהילה והחלה לתת שעורים בבתי ספר ברחבי מילאנו והפרברים בנושא ישראל ויהדות. הצטרפתי לאחד מהשעורים. הבורות היתה משוועת. ההסברה של הנשים הללו היתה מצוינת. ראשית, כולן דוברות איטלקית מושלמת ,נשים שברחוב לא ניתן להבחין שהן יהודיות ועל כך הן דיברו וניסו להביא את הנערים לראות אותנו מנקודת המבט הזו: אנחנו לבושים אותו דבר (את זה האיטלקים מבינים….) אנחנו אוהבים אותם דברים. הדת היהודית היא דת שמחה של חגים וישיבה סביב השולחן בקרב המשפחה. זו שפה שהאיטלקים אוהבים. הצליח.

הקהילה עורכת פעם בשנה יום עיון בו בית הכנסת הראשי בוויה גווסטלה פותח את שעריו בפני הקהל הרחב ודרך הרצאות, שוק מזון, עלונים וסרטים מנסים לתת למי שרוצה לשמוע מהי ישראל ומי אנחנו היהודים.

טקס יום הזיכרון הראשון בו השתתפתי במילאנו היה טקס אותו ערכה חברתי סיסי כשהיא ניהלה את המרכז החברתי יהודי במילאנו. זה היה בסוף שנות התשעים. סיסי, ששרתה בצבא במשך עשרות שנים גם בתור קצינת נפגעים, עשתה מעשה והביאה את חניכי בני עקיבא עם הוריהם לטקס שאף אחד מהם לא הכיר. כיום הטקס מנוהל על ידי ועד הקהילה בהשתתפות כל הגופים הרשמיים וחניכי בני עקיבא והשומר הצעיר מנחים את כל הערב.

אני מרגישה שהנוער היום במילאנו יותר ציוני מאלה שהיו בגילם כשהגעתי לאיטליה. אחוז העולים ארצה גבוה כיום הרבה יותר משנים עברו. בית הספר ותנועות הנוער מנחילים בהם אהבה לישראל ותחושת שייכות.

במילאנו פועלות שתי תנועות נוער ישראליות: השומר הצעיר ובני עקיבא. בני עקיבא במילאנו אינה דומה למה שישראלי ממוצע מדמיין כשהוא חושב עליה. החניכים אינם בהכרח דתיים גם לא מסורתיים. יש גם חילוניים המרגישים קרובים לפעילות הנעשת בסניף. הבנות באות לעתים במכנסיים והשליחים שמתחלפים פעם בשנתיים יודעים שהנוער המגיע לפעילות צריך לשמוע על ישראל כמה שיותר וללמוד לאהוב אותה כמולדתו גם אם זה במחיר עצימת עין לגבי האוריינטציה הדתית שלהם. בקיץ בין השביעית לשמינית יוצאים החניכים למחנה עבודה בישראל שם הם מטיילים בישראל לאורכה ולרוחבה ומקיימים שבוע גדנ’ע בבסיס צבאי. בסוף התיכון הם יכולים לצאת לשנת הכשרה בישראל ורבים מהם נשארים להמשך לימודים ועליה ארצה..
האוניברסיטאות הישראליות עורכות פעם בשנה, סמוך למועד ההרשמה יום עיון בו הן מציגות בפני בני הנוער העומדים לסיים את לימודיהם את המקצועות בהם הצעירים יכולים לרכוש תארים בארץ. כיום מגיעים תלמידים איטלקים הלומדים בישראל להציג את המוסד בו הם לומדים ואחוז הנרשמים גבוה בהחלט.

יום העצמאות במילאנו? בבתי הכנסת עורכים תפילה חגיגית. השגרירות מרומא מקיימת קוקטייל יבשושי חסר כל גוון וצביון בדרך כלל לאחר יום העצמאות באחד מבתי המלון בעיר. מוזמנים כל חברי הקהילה לצד דיפלומטים ונציגי השלטון המקומי. השמחה האמיתית מורגשת בבית הספר. כל התלמידים לבושים בכחול לבן, דגל ישראל מועלה לראש התורן בגינת בית הספר, הרב תוקע בשופר ומהרמקולים בוקעים צלילי שירים ישראלים בקולי קולות. פלאפל, טחינה ופיתות מחולקים לכולם וכל התלמידים עם המורים ושאר הסגל שרובו בכלל לא יהודי רוקדים במעגלים. כן, שם אני מרגישה שמחה אמיתית.

אודות Israelit be Italia

השנה החלטנו לחזור לישראל. חייתי באיטליה 27 שנים מלאי חוויות ולכן החלטתי לפתוח את הבלוג שלי, כדי לשמר את הזכרונות. החלטתי לכתוב אסוציאטיבית. ברור שלא אוכל לזכור כרונולוגית דברים אותם אני רוצה לספר. גם העובדה שהחלטנו לחזור ארצה נותת לי נקודת מבט חדשה על הכל. דברים שפעם אהבתי או לא אהבתי נראים אחרת בפרספקטיבה של ״ עוד מעט נגמר״.
פוסט זה פורסם בקטגוריה איטליה, מילאנו, מילאנו, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על יום הולדת שמח ישראל!!!

  1. orly הגיב:

    הפתיחה מרגשת ביותר!לא בכדי יצאת כמו שאת ואת תרומתך לקהילה ,היוזמה והפעילות הברוכה שלך כולנו מוקירים ומעריכים!
    כיף להתעדכן ולהזכר בעובדות שהנך כותבת עליהם תודה רבה וחג עצמאות שמח!!
    היום התפללתי תפילת הלל בכל הלב והכוונה ואם היה אפשר הייתי מוסיפה גם על הניסים בתפילת העמידה!
    תודה שאת שם תמיד כשצריך!נשיקות לכל המשפחה,אורלי

  2. יעלה הגיב:

    Complimenti !! אבל למה את לא מזדההה ?? אני רוצה להשויץ שזאת את!!

  3. אירית הגיב:

    ענתוש – ממש מרגש לקרוא את כל שעבר עלייך ןמדהים איך השנים טסות להן

  4. נאוה הגיב:

    בשנה הבאה בירושלים הבנויה או ברעננה אנשללה!!נשיקות מותק
    נאד נעניין לקרוא את דפי היומן שלך!!!נאוה

  5. חופית הגיב:

    היי ענת הגעתי לבלוג בשיטוטי התעניינות באיטליה, אני ובן זוגי עוברים כנראה לפאביה.. הוא הולך ללמוד רפואה ואני מגיעה איתו.. את כותבת דברים מאוד מרגשים ומאוד בא לי לשמוע גם איך החיים היומיומיים שלך שם, במה עסקת? ואיך החיים שם רחוק מהארץ… אני אשמח לדעת איך מגיעים לציפי לולוי כדי להעזר בה..

    תודה על הבלוג הנפלא!!
    חופית 🙂

    • Israelit be Italia הגיב:

      היי חופית, שיהיה בהצלחה! אשמח מאד לעזור לך. אנחנו עדין במילאנו ממתינים לאישור משרד הקליטה. את יכולה לכתוב לי ישירות למייל levy.anat@gmail.com ושם אוכל למסור לך פרטים יותר מדויקים.
      היכן תתגוררו? האם אתם מכירים סטודנטים ישראלים אחרים הלומדים בפאביה?
      כמו שעולה מבין שורות הבלוג שלי, החיים באיטליה נעימים מאד. צריך ללמוד אותם, את האיטלקים ולזרום איתם. הם בדרך כלל מסבירי פנים ופטפטנים גדולים. הקהילה הישראלית חיה את חייה במקביל לחיי הקהילה היהודית. נדמה לי שקיים אתר של הסטודנטים הישראלים. אברר זאת. בהצלחה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s