אחרי שנתיים בישראל

אתמול חגגנו שנתיים 

אנחנו בשגרה, החיילים בצבא, השאר בחופשה, אנחנו בעבודה

היום , יותר מתמיד, אנחנו מאושרים על ההחלטה שנלקחה לפני שלש שנים והביאה אותנו לעזוב ארץ יפיפיה שבה היופי מקודש ולאן שאתה מסתכל, האסתטיקה חוגגת.

אז איך אפשר להיות מאושרים אם עוזבים משהו טוב? כי יש יותר טוב.

גם אם בישראל יש מקום גדול לשיפור בתחום האסטתיקה ,נימוס וחתירה למושלמות – אנחנו בבית. תחושת השייכות שווה כל דבר אחר. אהבה אמיתית היא כשאתה מכיר במגרעות מי שאתה אוהב ובכל זאת אוהב. אף אחד לא מושלם.

אני לא מדברת על החודש האחרון (נדבר אח'כ). החודש האחרון היה חוויה יוצאת דופן גם לישראלים שחיו פה כל שנות חייהם. 

בשנתיים האלה הספקנו המון: שני חיילים, תואר אחד, שני רשיונות נהיגה, מבחני בגרות, לפחות 50 חברים חדשים, מעבר שני בתים, אין ספור מקומות עבודה כשאף אחד מאיתנו לא בוחל בשום עבודה, ללמוד עברית  לעולים שביננו וכאן אני מפרטת: לכתוב ללא שגיאות כתיב, להשתמש בכל המילים החדשות, לדבר בסלנג צבאי. לדבר ביננו בעברית (קורה הרבה עכשיו)

נסענו לביקורים באיטליה בהשתוקקות גדולה, כל אחד בנפרד לפגוש את המשפחה והחברים שהשארנו, להריח את הריחות, לטעום את הטעמים, ללבוש את הבגדים שהשארנו וכל אחד מאיתנו חזר עם לב שלם. אוהבים אבל אוהבים יותר.

כחודשיים לאחר הגעתנו התנהל מבצע עמוד ענן שהיה האח הקטן של צוק איתן.

מצחיק שכמעט בכל מבצעי ומלחמות ישראל שהיתי בארץ. במלחמת המפרץ לא הייתי אבל מלחמת לבנון השניה התנהלה באוגוסט 2006 כשהיינו בחופשה בארץ, כך גם בעת מבצע עופרת יצוקה. 

הפעם זה היה שונה. החיילים שלנו לא משרתים בעזה אבל זה לא משנה. כשאתה הורה לילד בגיל כזה, כל ראיית העולם משתנה. אתה כואב את נפילת ופציעת החיילים כאילו הם בשר מבשרך. חיינו כאן את המציאות הכואבת עם המון דאגה ומתח ומצד שני, דרך הרשתות החברתיות, ראינו את התסכול, הפחד וחוסר הצדק שהחברים בחו'ל שיתפו בסטאטוסים סרטים ותמונות.

בתקופה הזו לא אהבתי את איטליה. ראיתי את הראש המכוער של האנטישמיות עליה כתבתי במאמר בYNET סמוך לעלייתנו מרימה ראש. המאמרים המגמתיים, הפגנות עם המונים משולהבים, תגובות אנטישמיות על סטטוסים וכתובות שנאה על קירות בתים מפחידים אותי ושמחתי שאני כאן. זה המקום שלי.

אירופה והעולם עוד יתעוררו, כשזה יהיה מאוחר מידי בשבילם.

בינתיים זכיתי לראות פה את עם ישראל מתנהג כמו שרק הוא יודע להתנהג כשקמים עליו להורגו. הנתינה והעזרה שכולם הרעיפו אחד על השני ובעיקר על הצבא הוא דבר שאפשר לראות אותו רק בישראל אבל מה שמרגש אותי יותר מכל הוא הדור הצעיר שלנו.אני גאה בהם. הבחורים ובחורות שמגנים עלינו. זה הדור ממנו פחדנו, חשבנו שעם הרגלי השתיה, האינטרנט וכל מה שמסביב הם השאירו את הערכים בצד. לא. יש לנו ילדים נהדרים שיודעים לחשוב ומבינים מה טוב ורע וגם אם יהיה מי שיחלוק עלי ויגיד שהם בסך הכל חיילים בצבא ומצייתים לפקודות הם בכל אופן הכי טובים שיש. העתיד שלנו פה מבטיח. אני בטוחה.

מודעות פרסומת

אודות Israelit be Italia

השנה החלטנו לחזור לישראל. חייתי באיטליה 27 שנים מלאי חוויות ולכן החלטתי לפתוח את הבלוג שלי, כדי לשמר את הזכרונות. החלטתי לכתוב אסוציאטיבית. ברור שלא אוכל לזכור כרונולוגית דברים אותם אני רוצה לספר. גם העובדה שהחלטנו לחזור ארצה נותת לי נקודת מבט חדשה על הכל. דברים שפעם אהבתי או לא אהבתי נראים אחרת בפרספקטיבה של ״ עוד מעט נגמר״.
פוסט זה פורסם בקטגוריה איטליה, מילאנו, משבר כלכלי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אחרי שנתיים בישראל

  1. Ruth Tamir הגיב:

    מרחיבה את הלב, ענת לוי שעשתה עלייה אלינו

    רות תמיר

  2. nava suesskind הגיב:

    מרגש מאד!!!
    כל הכבוד!!
    בהצלחה בהמשך!!
    נאוה

    נשלח מה-iPhone שלי

  3. Ziva Levy הגיב:

    עונתי כל הכבוד לך ממש את נולדת עם שהכל מה שכתבת כל כך נכון ומוחשי!!
    כן ירבו כמוכם ותהנו ושלילדים יהיה מזל עד אין סוף ויצליחו בכל אשר הם עושים.
    אוהבת אותך
    אחותך זיוה שהייתי מתה לעשות את זה אבל לא מתאפשר לי.

    Sent from my iPad

    >

  4. Eylon Levy הגיב:

    מקסים

    Sent from my iPhone

    >

  5. Yael הגיב:

    אם תרצו אין זו אגדה בכול מקום יכול להיות הכי יפה אבל בארץ אנחנו בבית מאחלת לכול היהודים בעולם לחזור הביתה

  6. תמרה פינקלשטיין הגיב:

    ענת יקרה, כתבה נפלאה, מרגשת ומעניינת. תצליחו בארץ ותהיו מאושרים כאן.

  7. אורלי ליויאן הגיב:

    וואו ענת !! מרגש !! גם אני עדה לחיים הטובים שהשארתם במילנו לטובת החיים (שמסתבר טובים יותר,,!) בארץ .גידלת משפחה לתפארת ילדים עם ערכים ואידאלים שלמרות המרחק בגלות ,הם הרגישו קירבה לארץ ישראל ,עכשיו הכל בא לידי ביטוי ברוך השם!! שיהיה לכם הרבה נחת שמחה ואושר !
    מאד נגע לליבי ההיבט שלך על דור הצעירים שלנו,כמה שזה נכון !חשבנו שהעולם מגדל דור של פרזיטים מפונקים כי ככה זה נראה ברשת העולמית אבל ברוך השם בישראל זה לא ככה כל אחד ואחד מילדינו יחיד ומיוחד ,הצעירים חדורי מוטיבציה ואהבתם לארץ ולעם מלאה תשוקה ! תודה ענת המשיכי לכתוב פוסטים ולעדכן ! ומי יודע אולי האייטם הבא יהיה על חיילים של שלום ,,נמשיך להתפלל

    • Israelit be Italia הגיב:

      אורלי יקרה
      מרגש לקרוא את תגובתך, עוד ישראלית באיטליה שעשתה מעשה ושלחה את בנה לשרת את המדינה . כולנו ראינו את הוידאו המרגש מאד של הפגישה שלכם עם יונתן כשהפתיע אתכם ויצא מעזה באמצע הקרבות. חולמת שנכתוב אייטם על חיילים של שלום. לו יהי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s