VOLARE….

תקליטי הויניל של פסטיבל סן רמו היו חלק מחווית הילדות שלי. אבי ,שהתגורר במילאנו מספר שנים בסוף שנות החמישים , הביא איתו את המיטב האיטלקי של אותם ימים: אדריאנו צ'לנטנו, ריטה פבונה, מינה, ג'יליולה צ'ינקווטי, קלאודיו וילה, מודוניו ואחרים.

לדבר איטלקית זה לשיר. הטיית המילים, הדגש על מילעל ומילרע יוצרים דיבור מתנגן.

מילאנו נחשבת לאחד המרכזים המוסיקליים החשובים ביותר באיטליה.

תאטרון הלה סקאלהLA SCALA הוא אחד מהמפורסמים בעולם ומארח מידי שנה את מיטב המנצחים וזמרי האופרה בעולם. בשנות הששים היה זה משכנה של מאריה קאלאס. דניאל בירנבוים, זובין מהטה, טריו הטנורים:דומינגו, קררס ופוורוטי ועוד רבים ומפורסמים. הוא נמצא מול בנין העריה ולצד שניהם נמצאת גלריה יפיפיה המובילה אל כנסיית הדאומו, מרכז מילאנו.

ביקרתי בו מספר פעמים ועלי לציין שהוא הרבה יותר קטן ממה שדמיינתי אותו. התאטרון שופץ לגמרי ונפתח מחדש ב2004 כשלמבנה העתיק הותאמו שכלולים טכנולוגים והמרחב הקטן נוצל עד תומו לאיכלוס התפאורות המרהיבות בהם משתמשים להפקות השונות. במקום נמצא מוזאון קטן המציג את ההיסטוריה המפוארת שלו: כלי נגינה עתיקים, תלבושות מאופרות מפורסמות ותמונות מתקופות שונות. אקדמיית לה סקאלה לבלט קלאסי היא מהמובילות בתחום.

פתיחת העונה היא כל שנה ב7 בדצמבר. בכל שנה נבחרת אופרה שונה עם זמרים ונגנים מצמרת העולם המוסיקלי העולמי. אני חייבת לציין שרשתות הטלויזיה והעיתונים מדווחים דוקא על "מי לבש מה ומי הגיע עם מי". כמובן שכל הידוענים האיטלקים חושקים בכרטיס כניסה לערב הזה.

תמונהתמונה

במילאנו הוקם הקונסרבטוריון על שם ג'וזפה ורדי, אחד המלחינים היותר חשובים בהיסטוריה של המוסיקה הקלאסית האיטלקית. על שמו קיים גם בית אבות למוסיקאים קשישים הנמצא, איך לא, בפיאצה ג'וזפה ורדי, מול פסל ענק בדמותו של המלחין. זיכרון אלמותי.

תמונה

בשבוע הראשון שהגעתי למילאנו, שמחה בעלי לקח אותי לראות קונצרט של אחד הזמרים היותר פופולרים בשנות השמונים, קלאודיו בליוני. הלכנו לקונצרט מכיון שהוא התקיים באיצטדיון סן סירו. לאחר ה LIVE AID בוומבלי שנתיים לפני כן, היה זה חידוש מלהיב לראות מופע רוק מארבעה כוונים.

השירים האיטלקים היו מאז ומתמיד רומנטיים ומרגשים. גם אם במשך השנים הטעם המוזיקלי העולמי עבר תהפוכות, בכל שנה נוספים להיטים שבדרך כלל הם שירים שקטים ורומנטיים. קשה לי למנות את כל הזמרים האיטלקים המצויינים . אציין חלק מהם ואשמח לשמוע תגובות שלכם על זמרים מהעבר וההווה אותם אתם אוהבים. אצלנו בבית אנחנו שומעים את לוצ'ו בטיסטי LUCIO BATTISTI, מלחין משנות השישים שכתב שירים שהם נכס צאן ברזל במוסיקה האיטלקית. הוא נפטר צעיר וכמו הרבה מוכשרים שסיימו את חייהם מוקדם, נשאר מיתוס בהוויה האיטלקית. עוד זמר שהשאיר את חותמו ועזב לעולם שכולו טוב הוא לוצ'ו דלה LUCIO DALLA. עוד קלאסיקות הם ארוס רמצוטי EROS RAMAZZOTTI , זמרות עם קול ענק כמו ג'אורג'יה GIORGIA ,לאורה פאוזיני LAURA PAUSINI ואנה טטנג'לו ANNA TATANGELO. סצנת הרוק האיטלקי מיוצגת על ידי וסקו רוסי VASCO, ליגהבואה LIGABUE, ונדיטי VENDITTI, ג'יאנה נניני GIANNA NANNINI, רוברטו וקיוני ROBERTO VECCHIONI ואחרים . הזמרים שמניתי נמצאים בצמרת עשורים. הם האריק איינשטין ושלמה ארצי האיטלקים. ממלאים איצטדיונים ומופיעים בארצות אחרות .

כשהייתי בישראל בחורף האחרון סיפרה לי חברה איטלקיה המתגוררת בארץ שבערב ראש השנה האזרחית הם הלכו להיכל נוקיה לראות את מיטב הזמרים האיטלקים משנות השבעים כמו להקת פו POOH, טוטו קוטוניו TOTO COTUNIO, ספנייה SPAGNA,. הערב נקרא, איך לא, פסטיבל סן רמו, ואורגן על ידי הקהילה הרוסית בישראל. מסתבר שהקלסיקות האיטלקיות נעימות מאד לאוזן הרוסית. הם היו בין האיטלקים הבודדים באולם….

למילאנו הגיעו במשך שנות שהותי מיטב זמרי ולהקות העולם. היינו בקונצרטים של בארי וויט, ויטני יוסטון, קרלוס סנטנה ( ואם הייתי יודעת שהוא מחרים את ישראל הייתי מחרימה אותו…), ג'יפסי קינג ואחרים

כמו בכל העולם גם באיטליה העשור האחרון היה עמוס בזמרים צעירים וחדשים ,פליטי תוכניות ריאליטי כמו AMICI או X FACTOR.

עד אז פסטיבל סן רמו היווה קרש קפיצה לכשרונות צעירים. המהדורה הראשונה של הפסטיבל המפורסם היתה ב1951 ושודרה ברדיו. מ1955 החלה הטלויזיה האיטלקית לשדר בשידור ישיר את שלושת הלילות. נכון, הפסטיבל נמשך אז 3 ימים ומשנות השמונים 5 ימים. התחרות נערכת במקביל לשתי קבוצות: המקצוענים והטירונים. העיר סן רמו ידועה בזכות חממות הפרחים שלה ואולם אריסטון, בו נערכת התחרות, מקושט כל שנה בסידורי פרחים מרהיבים. המנחים הוחלפו כל מספר שנים. בדרך כלל הם מגיעים מעולם הטלויזיה ובדרך כלל הם המנחים הפופולרים ביותר לאותה שנה ותמיד ילוו אותם אישה או שתיים. היו מנחות שהובילו את הפסטיבל לבד אך כשאלה לא היו, הגיעו תמיד דוגמניות עולמיות או נערות זוהר איטלקיות.אתם עוד שואלים למה? אנחנו באיטליה. כל שנה נלחמים המעצבים מהשורה הראשונה על הזכות להלביש את הדמות הנשית. 5 ימים כפול שלוש או ארבע פעמים של החלפת תלבושות ותעשו לבד את החשבון איזו חשיפה הם מקבלים. כמובן שהשמלות מלוות בתכשיטים מנקרי עיניים , עם יהלומים בגודל סלעים……

לפסטיבל מגיעים כל שנה מיטב הזמרים המינלאומיים. ראינו את מדונה, ג'ניפר לופז, פיל קולינס, פיל מקרטני, נועה, סטיבי וונדר ואחרים.

הארויזיון לעומת זאת, הוחרם במשך כעשרים שנה על ידי האיטלקים. עד1993 המנצח בפסטיבל סן רמו יצג אוטומטית את איטליה בתחרות הארופאית. במשך שנים לא ראינו כאן את הארויזיון ולא התייחסו אליו כלל וכלל. מזה כשנתיים שאיטליה החזירה נציג לתחרות. שנה שעברה נשלח המנצח בסן רמו ,זמר צעיר שניצח בכוכב נולד גירסה איטלקית והגיע בתחרות שני. השנה נשלחה אחת הזמרות (לטעמי) הטובות ביותר שיש באיטליה, נינה זילי אך הגיעה למקום התשיעי…

בשנות השישים שני הגיסים שלי, דוד ושלמה ודודו של בעלי, יוסי הקימו להקה יחד עם עוד חבר איטלקי , ברונו לונגי BRUNO LONGHI שכיום משמש כשדרן טלויזיה בכיר ושרו שירים אותם הם כתבו והלחינו. הם שרו גם באנגלית ולאיטלקים דאז, היה זה חידוש מרענן. היה להם אמרגן שייצג אמנים מהשורה הראשונה כמו מינה. הם הוציאו מספר סינגלים אך לאחר כמה שנים המשיכו למחוזות אחרים…. הנה להקת ה4 SATELLITI, קצת גאווה משפחתית….

מודעות פרסומת
הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , , , , , , , , | 3 תגובות

אוכל איטלקי . מקומות כשרים במילאנו

אוכל איטלקי אמיתי הכרתי עוד לפני שעברתי לגור באיטליה. שתי חברות נעורים שלי, גליה ומעיינה, חיו במילאנו בתקופת התיכון כשהמשפחות יצאו לשליחות מטעם המדינה. המכתבים שלהן (הם עוד שמורים אצלי) וביקורי המולדת לימדו אותי הרבה על מאכלים איטלקיים ביתיים. בתקופת התיכון והצבא מילצרתי במסעדת MAMMA MIA בירושלים שהיתה שייכת לשני זוגות שעלו ארצה מאיך לא… מילאנו ולימדו את הקהל הירושלמי מה זו פסטה ופיצה. ( למי שזוכר, עד אז הכרנו את פיצה עמי בקינג ג'ורג'…..) רב המלצרים היו סטודנטים איטלקים ועד היום אני פוגשת חלק מהם כאן באסיפות הורים או בכנסים של הקהילה.

האיטלקים טוענים ובצדק שפיצה שעושים בנאפולי לא נאכל לעולם באף עיר אחרת באיטליה ופסטה שהכינו בפארמה שונה מפסטה בסיציליה. ההבדל הוא בסוג הקמח, המיים ומידת הלחות במקום. לכן, הפיצה והפסטה שאכלתי באיטליה היתה שונה בעשרות מונים ממה שהורגלתי עד עתה.

למדתי עוד דבר (במיוחד כמקפידה על כללי הכשרות) שהאיטלקים אוהבים מאד שומן חזיר STRUTTO ב-ה-כ-ל!!!!! בשנות השמונים רב בצקי הלחם הכילו שומן חזיר. השומן מחזיק את הלחם טרי ורך. למזלנו מאז ומתמיד בחנויות הלחם על כל סלסלה כתוב מה מכיל אותו סוג לחם. מבחינת האיטלקים שומן חזיר לא נחשב בשר. למדתי שזה לא מספיק להגיד שאני צימחונית. זה עובר דרכם. הם התעוררו כשאמרתי להם שאני או ילדיי אלרגים לחזיר. בינתיים בשנים האחרונות השימוש בשומנים מן החי ירד מאד ושוק המאפיות עבר לידי המיצרים שגם אם חלקם נוצרים קופטים, קיימת בהם המודעות לגבי השימוש בשומן חזיר.

 

בשנות השמונים לא היו מסעדות כשרות במילאנו.היו בקושי שלוש קצביות שמכרו בשר כשר אותו היינו צריכים להמליח בבית. המוצרים הכשרים היו מאד בסיסיים.

בשנות התישעים נפתחו שני מרכולים כשרים. סוף סוף יכולנו לקנות פה מוצרים ישראלים שלפני כן הבאנו במזוודות מהארץ.

EDEN. VIA SAN GIMIGNANO 13 TEL 02-4122855 מרכול בו ניתן לרכוש בנוסף למבחר גדול של מוצרים ישראלים גם נקניקים למינהם,בשר טרי, מוצרים קפואים, לחם טרי ומיני מאפה מתוקים ומלוחים

עדן. הדלפק

ERETZ, VIA SODERINI 27 02-4236891. מרכול בו ניתן למצוא מוצרים ישראלים ואמריקאים כשרים , יינות ישראלים ואיטלקים, מוצרי חלב ביצור מקומי 'חלב ישראל'., מוצרים קפואים ועוד.

ארץ, הגבינות

ארץ, מיבחר יינות

שתי הקצביות מקבלות אספקה שבועית של בשר טרי כשר בשחיטה מקומית או מבלגיה וצרפת.

KETER, VIA SODERINI 55 02-41540099. חנות עם שני דלפקים. באחד לחם טרי ופוקצ'ות ובשני בשר עוף ובקר.

MISTER MEAT, VIA MONTECUCCOLI 21 02-4159835. הספק הראשי של הבשר הכשר במילאנו.

בשנות השמונים היו כמה ניסיונות לפתוח מסעדות כשרות אך כולן נחלו כישלון חרוץ. הקהל עוד לא היה מוכן. כיום אנו מבורכים בכמה מיסעדות טובות שגם הקהל האיטלקי אוהב. שמותיהם מופיעים לעתים קרובות בביקורות המזון ותמיד(!!!!) הביקורת טובה. הבלוגרים האיטלקים הכותבים על אוכל ומסעדות התאהבו באוכל הכשר ובסיפור שמאחוריו. המילה KOSHER לא אמרה דבר לפני כמה שנים. כיום, בעיקבות המאמרים האוהדים, ניתן למצוא קהל לא יהודי ובאחוזים גבוהים במיסעדות הכשרות במילאנו.

בשנות התשעים נפתחה הפיצריה הכשרה- CARMEL BY LOLITA. היא החלה בתור פיצה טייק אווי והפכה למסעדה בהגשה עם מנות מהמיטבח האיטלקי, לבנוני וישראלי. כמובן שחלבי. http://www.carmelkosher.it/carmelkosher/Benvenuto.html

כרמל, מבט כללי

כרמל, ערב סושי

RE SALOMONE או בעברית, המלך שלמה, מגישה מנות בשר גלאט מהמטבח האיטלקי והמזרחי. בשעות הצהריים מוגשות ארוחות עסקיות. http://resalomone.eu/

אסתר וויקטור על דפי CORRIERE DELLA SERA

RE SALOMONE 

DENZEL היא מסעדת המבורגרים. בנוסף להמבורגר ניתן להנות ממטבח פיוג'ן ומיני בשרים . ההמבורגר של דנזל נחשב לאחד הטובים במילאנו.

.http://www.denzel.it/

דנזל בפעולה

אחד מההמבורגרים של דנזל 

וכעת לדובדבן שבקצפת, יותר נכון, לדובדבן שבקצפת שמעל לגביע הגלידה…..

לפני כשנה פתח מיקי,בחור צעיר מהקהילה,באר גלידריה חלבי כשר בשם MYKAFE. במקום מוגשים קפה לסוגיו, מיני מאפה, ארוחות קלות וכמובן גלידה חלבית ופרווה.

https://www.facebook.com/mykafe?v=info

דלפק MYKAFE

MYKAFE, מיקי והצוות 

בתאבון!

 

פורסם בקטגוריה מילאנו | עם התגים , , , , , , , , | 24 תגובות

מילאנו מריטימה- מדריך לחופשה המושלמת

טוב, כמו שאמרתי לא פעם, קצרה היריעה מלתאר את האהבה של האיטלקים לחופש ובילויים. אחד המקומות האולטימטיבים הוא מילאנו מריטימה שהינה עיירה ציורית וקטנה על החוף האדריאטי ,כ30 ק״מ מרימיני .

העיירה זרועה בתי מלון קטנים המארחים על בסיס פנסיון מלא. ישנם גם מלונות יותר מפוארים להם יש חוף פרטי. שניים מהם מוכרים יותר. הותיק יותר הוא MARE E PINETA והשני LE PALME.
בשנות השישים הקהילה היהודית במילאנו גילתה את המקום המקסים הזה והפכה אותו למקום משכנה בשלושת חודשי החופש הגדול. כל משפחה שכרה דירה או וילה ובילתה את זמנה על חופי הים הפרטיים הפזורים לכל אורך הריביירה האדריאטית. כמובן שכולם התקבצו בחוף ים אחד כדי שהילדים יוכלו לשחק ביחד לשמחת בעל החוף שהיתה לו הכנסה בטוחה לכל חודשי הקייץ.

מבעל החוף שכרנו יחידה הכוללת שתי מיטות ושמשיה בינהן וכן קבינה בה איכסנו את משחקי המיים, בגדי הים וחלוקי הרחצה.

החופים מסודרים בסדר מופתי. על כל זוג כיסאות עם שמשיה יש מספר וכל חוף עם צבע השמשיה שלו. בכל ערב עובר בעל החוף עם העובדים שלו ומסדר מחדש את כל העירבוביה שהקהל השאיר. החול מנוקה מהחפצים שנותרו במקום והשמשיות נסגרות, מחכות לבעליהן ביום שלמחרת.
משפחת בעלי נסעה בשנות החמישים והשישים לרימיני. הם שכרו דירות בגורד השחקים היחיד שהיה קיים באותם ימים ואשר שכן מול חוף הים. מדלת הבית ועד הכיסא נח הפרידו כמאה צעדים… הם אכלו, ישנו, שיחקו כדורגל ובילו עד אור הבוקר. לגיסיי היתה להקה והם שרו ערב ערב במועדון הכי נחשב ברימיני ROXY. הימים ימי המלך אלויס והביטלס. האיטלקים, שלא ידעו מילה אנגלית, התלהבו מהרביעייה שידעה לשיר ולנגן בלייב את כל השירים הידועים. הם חיברו גם שירים בעצמם והוציאו כמה סינגלים. בשנות השבעים גם הם עברו למילאנו מריטימה.
נעבור לסוף שנות התשעים כשאנחנו בילינו שם כשש שנים ברציפות.

שכרנו וילה בת קומה אחת עם חצר גדולה . הגענו בתחילת יולי ועזבנו בסוף אוגוסט. יציאת מצריים. שכרנו בשותפות עם בני משפחה משאית ולקחנו איתנו הכל: אופניים, פריזר, כלי מיטה , כלים למטבח, מזון כשר לכל התקופה, וכמובן…. בגדים….. הבעלים הגיעו בדרך כלל לסופשבוע בחודש יולי ונשארו באוגוסט כשמילאנו "נסגרה".

בכל בוקר אבי הביא לילדים סופגניות מלאות בקרם, אחד מהמאכלים הידועים באיזור. IL BOMBOLONE.

רכשנו בשנה הראשונה תלת אופן בו רכבתי אני (ירושלמית…. מה לעשות…. לא יודעת לרכב על אופניים) עם אבי ובן הקטן, שעוד לא ידע לרכב על אופניים. שכחתי להזכיר…. במילאנו מריטימה כמעט כולם על אופניים.

על חוף הים הילדים נהנו לשחות במיים או לשחק במגרש המשחקים הנמצא בכל חוף. על שפת המיים טורים ארוכים של אנשים צעדו דרומה, לכוון נמל הסירות ב CERVIA או צפונה לכוון העיירה LIDO DI SAVIO . לכל אורך קו המיים עמדו רוכלים הודים. סנגלים, פקיסטנים, סינים וכו. הם מכרו בגדים, תכשיטים מארצות המוצא שלהם וגולת הכותרת היא המוצרים המזוייפים כמו תיקי פראדה ושאנל . כל כמה ימים היינו עדים למרדף של שוטרי משמר החופים, במדים לבנים ומצוחצחים אחרי פורעי החוק שנגמר בדרך כלל בהחרמת הסחורה ושליחת הרוכלים לחופשי.

בין השמשיות הסתובבו סיניות שהציעו עיסוי בשמן ה TIGER BALM המסריח .אחר הצהריים הגיע מוכר הקוקוס הטרי ומוכר ה CANDITI ,שהם פירות טריים כמו ענבים,קוקוס, תותים, אפרסקים ומישמשים חתוכים לקוביות, מסוכרים ומסודרים על שיפודי עץ. מעדן. כולם חיכו לרוכל וקיוו שהפרי האהוב עליהם עוד לא אזל.

אחר הצהריים כל מרכז העיירה נסגר לתנועת מכוניות . אחרי ארוחת הערב יצאנו לטייל עם הילדים. שלושה אולמות משחקים הכילו את כל הילדים הצעקניים בעוד האימהות ישבו באחד מבתי הקפה הסמוכים , הסתובבו להנאתן בין החנויות היפיפיות הנמצאות ברחוב הראשי או הלכו לצפות בסרט באחד משלושת בתי הקולנוע עם גג פתוח שהקרינו סרט שונה מידי יום. באותם שנים הצלחתי לראות את כל הסרטים שפספסתי במשך השנה במילאנו. היו גם הקרנות בכורה ובכל ערב לפחות אחד מהשלושה הקרין סרט ילדים..

אפרופו ילדים. במילאנו מריטימה שוכן הסטודיו של צלם הפורטרטים GABRIELE BENINI. צלם שאז, בשנות השמונים והתישעים , צילם דרך פילטרים מחמיאים עם אביזרים ישנים בתנוחות מאד טבעיות ,כמעט ללא העמדה. אין כמעט משפחה שאין לה תמונות של בניני מחופשת הקיץ.

בעיירה הסמוכה CERVIA התקיים שוק ענק בכיכר המרכזית שבו אפשר היה לרכוש מוצרי עור מהיצרן, כלי מיטה רקומים מאיזור פירנצה, פירטי ביגוד מעולים וכמובן שוק איכרים בו מכרו החקלאים מהאיזור פירות וירקות בחמישית מהמחיר במילאנו.

את הילדים לקחתי מידי פעם למשק פרטי בעיירה קרובה הנקראת CESENATICO ושם כל אחד קיבל סלסלה בה הם קטפו ואספו עגבניות, חצילים, אפרסקים, תפוחים ועוד .בעל המשק התלבש לכבודם בבגדי כוורן ורדה דבש מהכוורות שברשותו. כל הבילוי עלה מחיר מצחיק . חזרנו עם תא המטען מלא בקילוגרמים של פירות וירקות עם טעם שהזכיר לי את ילדותי בירושלים.

מילאנו מריטימה מוקפת חורש אורנים ענק, בו שבילים לרוכבי האופניים ואיזור חי בר עם צבאים, טווסים, סוסים וחיות אחרות. במרכזו עמד אגם גדול עם ברבורים וברווזים. לילדים הקירבה אל הטבע היתה דבר חשוב אחרי חודשים במילאנו המזוהמת.

אפרופו זיהום אויר. בCERVIA הסמוכה נמצא מרכז בריאותי עם בריכות טרמומינרליות וטיפולים כמו עיסויים רפואיים. הטיפולים ניתנו תחת שירותי הבריאות הממשלתים או פרטיים. נופשים עם בעיות ראומטיות או אלרגייה ואסטמה ניצלו את ימי החופשה לטיפולי בריאות שונים.

בלילות חמישי,שישי ושבת פותח את דלתותיו אחד מהדיסקוטקים המפורסמים באיטליה LA PINETA. הדיסקוטק שוכן בטבור העיירה ומושך אליו כל סופשבוע אלפי מבלים מכל האיזור. בין המבלים ניתן לראות סלבריטי רבים.

בתחילת שנות האלפיים מילאנו מריטימה החליפה פנים. המשפחות פינו מקום לקהל יותר צעיר. אמנם רבים מבני הקהילה ממשיכים גם היום לנפוש בה אך העיירה בנויה לקלוט יותר בליינים ממשפחות וילדים.

רב אולמות המשחקים נסגרו. המסעדות היפות ובתי הקפה בהם ישבנו שעות הפכו לבארים עם כסאות גבוהים בהם מגישים אפריטיב HAPPY HOURE . כל באר עורך שולחן עליו מוגשים פסטות, סלטים ,כריכים וחטיפים . כשמוזיקה עדכנית מחרישת אוזניים מנוגנת בכל פינה (רואים שהזדקנתי…..) וקוקטיילים נלגמים בזה אחר זה.

חוף הים הפופולארי ביותר הוא PAPETTE. שם מושכרות מיטות יחידות המוצמדות אחת לשניה. במרכז החוף עמדת DJ המנגן ביום שבת וראשון אחר הצהריים וכולם רוקדים על המיטות. אי אפשר לעבור בחוף בשל הצפיפות. כמויות האנשים ומערכות הלבוש ( במיקרה זה יותר נכון מערכות הלא לבוש) שרואים מסחררות.

בסוף אוגוסט מריחים את הסוף. יותר ויותר שמשיות נסגרות. במרכז העיר כמות האנשים מידלדלת ומתחילים לארוז מזוודות. חזרה לקור, לאויר המזוהם וכמובן לבית הספר. איזה כיף, אני בחופש…..

פורסם בקטגוריה אופנה, איטליה, ים אדריאטי, מילאנו, מילאנו מריטימה, רביירה אדריאטית, חופשת קייץ, | עם התגים , , , , , , , , , , | 7 תגובות

עשרה דברים שישראלי צריך לדעת על איטליה ושלא לומדים בספרי הגאוגרפיה……

1) לטלפון עונים "פרונטו" PRONTO שמשמעותו מוכן ולא ב"הלו" כמו בשאר העולם….

2) קפה אספרסו משמעותו חצי סנטימטר קפה בסיפלון הנלגם בשלוק אחד בעמידה 10 עד 20 פעם ביום….. לא פלא שהם לא מצליחים לשבת….

3)קפוצ'ינו לעומתו נלגם פושר עד קר אלא אם כן אתה מדגיש CALDO שמשמעותו חם או אפילו BOLLENTE שמשמעותו רותח. הבארים בו הישראלים הם מבאי הבית כבר יודעים….ואם כבר מדברים על קפוצ'ינו אז ארוחת בוקר בשביל איטלקי היא בהחלט לא חביתה, קוטג', גבינה צהובה וסלט. את זה הם אוכלים לפעמים לארוחת צהריים…. בבוקר תקבל בריוש עם הקפוצ'ינו…

;

4)פסטה אוכלים בתור מנה ראשונה ולא כתוספת לשניצל….

;

5)לאדם יותר מבוגר או שאינך מכיר אתה פונה ב LEI שהוא גוף שלישי ולא ב TU. יש לי שכנים שאני מכירה מיום שהגעתי ושאני פונה אליהם עדין בגוף שלישי. המעבר לסחבקיות תלוי במידת הסחבקיות בו אתם נמצאים….

;

6)ארוחת צהריים במסעדה אתה יכול לאכול מקסימום עד השעה 2. אחרי השעה שתיים גם אם תתעלף מרעב מחוץ למסעדה, אף אחד לא ישים עליך. אותו הדבר לגבי ארוחת הערב. אחרי השעה עשר, עשר וחצי אין עם מי לדבר. תצטרך להסתפק במקדונלד או כריך שנשאר באחד הבארים.

7)לאוטובוס או לרכבת החשמלית עליך לדאוג לכרטיס אותו אתה רוכש מראש ואותו אתה מחתים לבד במכשיר הנמצא מאחור. נכון….. המח האיטלקי חושב כמו הישראלי. אין לכם מושג כמה תופשים טרמפ ומסתובבים חופשי. לפעמים יש אמבוש והפקחים עושים קופה על כל האוכלי חינם שמזלם בגד בהם הפעם…. ברכבת התחתית הסיפור שונה. חייבים להחתים בכניסה לתחנה. הכרטיסים שוים ל90 דקות ואפשר להחליף אמצעי תחבורה בזמן הנתון.

;

8)בסופרמרקט לא מחלקים שקיות ניילון לכל דיכפין. עד לפני כשנה כל שקית עלתה עשרה סנט ואז יצא חוק שאסר שימוש בשקיות ניילון רגילות ועברנו לשקיות של ניילון מתכלה שהעמידות שלהן היא כמו השקיות בסופר בארץ בהבדל קטן וזניח… הן עולות 20 סנט… אז כולם עברו לשקיות SHOPPER עשויות חומר עמיד מאד והמכילות פי ארבע. כך אנו מגנים על כדור הארץ ומבזבזים פחות.

;

9)אם הגעתם לאיטליה והחלטתם ללכת לראות סרט בקולנוע, על אחריותכם. סרט איראני, נורווגי, ישראלי או אמריקאי עוברים כולם את אותו המהפך ומדובבים לאיטלקית. תבדקו אם יש בית קולנוע המקרין בשפת המקור. במילאנו יש שניים.

;

10)ואיך אפשר לא לאמר מילה על האופנה. גברים באיטליה לובשים ורוד וזה לא בהכרח מצביע על הנטיה המינית שלהם. האיטלקיות מטופחות אך מעט מאד באמת יפות. הכמויות של בחורות יפות שאני רואה בביקוריי בארץ גבוה לאין שעור על פני האיטלקיות. צורת הלבוש. דפיקת פן פעמיים בשבוע, שיזוף תמידי במכוני שיזוף והגיזרה הדקה עושים את שלהם.

פורסם בקטגוריה moda, אופנה, איטליה, איטליה, מילאנו, ישראלים בחו'ל, מילאנו | עם התגים , , , , , , , | 15 תגובות

Vacanze Milanesi

החופשות באיטליה ובמיוחד במילאנו קדושות יותר מכל הקדושים.

נתחיל בחופשות הקטנות: ימי חופש כמו ה1 בנובמבר (יום המתים) מתחברים מיד לשבת-ראשון שלפני או אחרי. כך גם ה25 באפריל (יום העצמאות האיטלקי) או האחד במאי ( כבר אמרתי שהאיטלקים אוהבים להיות סוציאליסטים? רק שרצוי שזה יהיה עם רולקס על היד, נעליים ותיק ממותגים ….אבל בלב…. יש מקום לכל שאר המסכנים….)

אח'כ יש לנו את ״השבוע הלבן״ שניתן בבתי הספר בדרך כלל בחודש פברואר ( בית הספר היהודי בו לומדים ילדי לא מקיים אותו שנים רבות מכיון שהוא חייב לפי משרד החינוך האיטלקי לקיים 200 ימי לימוד מלאים. מועצת ההורים, בה הייתי חברה, החליטה כל שנה על איזה חופשות אזרחיות לוותר כדי שהילדים יוכלו להנות מהחגים היהודים והשבוע הלבן היה בדרך כלל אחד מהנושרים הראשונים) בחג המולד בתי הספר סגורים עד ה7 בינואר ( ה6 בינואר הוא חג המכשפות שמחלקות פחם לכל הילדים השובבים) ופסחא שנמשכת כמעט שבוע.

ואז מגיע ה6 או 7 או מקסימום 8 ביוני ודלתות בתי הספר נסגרים מאחורי גבם של ילדינו עד אמצע ספטמבר!!!!!!! כן!!! מה שאתם שומעים!!! 3 חודשים של חופש. סיוט של כל אמא.

אז ביוני הם הולכים לקייטנות וביולי נוסעים להרים , לים ברביירה האדריאטית ( עוד נגיע לשם בהמשך) ,לחוף המערבי על רצועת החוף הטוסקנית או איזור גנואה, סרדיניה, סיציליה, טוסקנה וחופיה, בקיצור, באיטליה לא חסרים מקומות לנפוש. (לכך עדים הישראלים הרבים שכל כך אוהבים לטייל בה) בחודשים יוני-יולי עדין אפשר להשאר במילאנו אבל אוגוסט???? השם ישמור. יצא לי להשאר במילאנו מספר פעמים בשנים האחרונות באוגוסט. מדכא. חנויות סגורות, בבנינים כל התריסים מוגפים ואין אדם ברחובות. עיר רפאים. אפשר לראות במרכז העיר בעיקר תיירים ועובדים הזרים שמעסיקיהם יצאו לחופשה המקודשת.
ועכשיו אני שואלת שאלות שבאמת אין לי עליהן תשובות ואשר הטרידו אותי כל השנים. הכלכלה באיטליה בכי רע, אנשים מובטלים ויוקר המחיה בשמיים. מדוע לכל הרוחות הם נועלים את העיר? מה יקרה אם הם לא יצאו לחופשה כלכך ארוכה? מדוע לא לפתוח את העסקים ולעזור לכלכלה המתמוטטת ? האם זה מחויב המציאות? למה הם לא לומדים לזרום עם המציאות המתחדשת?
באוגוסט האחרון נשארנו אנחנו ועוד משפחה אחת בכל הבנין ( אתם יכולים לראות תצלומים בסוף העמודה של מילאנו באוגוסט…)המעלית היתה שלנו כל החודש ונשארה תמיד בקומה.
בכל מילאנו הפורצים חוגגים. בנינים בהם אין שוערים "מנוקים" ובמקרים מסוימים גם שוערים הם לא ערובה לביטחון, ההיפך…. הרבה פעמים הם הם המודיעים לחבריהם הגנבים היכן כדאי לפרוץ. באוגוסט האחרון נשארנו עם גיסי בעיר. בבנין שלו ובשני הביניים ליד פרצו ללא פחות ולא יותר מ12 דירות וחנויות.
בתי הקולנוע סגורים, חניה בשפע בכל מקום, יש בארים ופיצריות אך הם בעיקר של סינים ומצרים.הסופרמרקטים פתוחים וזאת רק בשנים האחרונות . ממכולות ומאפיות אפשר לשכוח. רק מקומות המנוהלים על ידי זרים.
כדי לשרוד שלשה חודשים של חופש גדול צריכים הרבה כסף, סבלנות ומשפחה מורחבת תומכת. אני עדין לא מבינה, אחרי כל כך הרבה שנים איך משפחות עם ילדים בעלות הכנסה ממוצעת מצליחות לעמוד בנטל. נכון, הסבים והסבתות עוזרים והם בני הדור שעוד הצליחו לקנות בית נופש בהרים או בחוף הים אך מה עושים כל השאר? כנראה שזו התשובה למדוע לא עושים ילדים.
בשנות השמונים כמעט לכל משפחה איטלקית היה בית קייט אם זה בהרים ,בחופים או בעיר ממנה הם באו ( לרב האיטלקים הדרומיים שבאו לעבוד הצפון יש עדיין את הבית בעיר הולדתם) וכך גם נראתה החופשה שלהם. אמרנו שמרנים,לא? אז חג המולד נחגג תמיד או בהרים או במקום קבוע אחר וחופשת הקיץ באותה מתכונת במשך שנים. חס וחלילה לעבור את הגבול. הם הרי לא ידעו שום שפה נוספת. כיום המצב שונה לגמרי. החופשות קצרות יותר והאיטלקי הצעיר החליף לגמרי את הרגלי הצריכה שלו. טיסות השכר, הדילים השונים, האינטרנט שלימד את האיטלקים קצת יוצא אנגלית פתחו את שערי המדינה למחוזות רחוקים ואחרים. כיום אנו מוצאים את התייר האיטלקי בכל מקום בעולם מארה״ב ועד המזרח הרחוק. לפני שנתיים הייתי בישראל בחופשת החורף ועל חוף הים פגשנו חבורה ענקית של איטלקים לא יהודים שבאו להינות מתל אביב וישראל. הם לא הגיעו בתור צליינים ( אלה סיפור בפני עצמם) אלא בעקבות המלצה של חברים שסיפרו להם כמה ישראל מסבירת פנים וכמה אפשר להנות בתל אביב.

התמונות צולמו באוגוסט האחרון במילאנו.

פורסם בקטגוריה milano 1985, איטליה, מילאנו | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות

יום הולדת שמח ישראל!!!

ישראל חוגגת השנה 64 אביבים. בשיא שנותיה.

עזבתי אותה כשהיא חגגה 37. הרבה יותר צעירה, הרבה פחות מנוסה ( ואני מדברת על שתינו…..)

שנתיים לפני סיימתי את שרותי הצבאי. שרתתי שנתיים רוויות חוויות וזכרונות טובים. בטירונות חוילתי עם עוד 5 חברות מהכיתה. המספרים האישיים שלנו עוקבים: אסנת, תרצה, הדרה, יוליה, גילת ואני. לאחר חצי שנה של שרות יצאתי לקורס קצינות. אני חושבת שהיה זה אחד מהקורסים הארוכים ביותר : תוך כדי שלחו אותנו לפנות בימית ולאחר כחודש עלינו לצפון כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. שם גם פגשתי את בני גילי שלחמו בחזית. היה מי שנפצע ומי שחזר הלום קרב . לאחר הקורס שמשתי בתור נציגת צה'ל בשדה התעופה בן גוריון. חוויה של פעם בחיים. כמובן שמשם הדרך למטוסים היתה קצרה מאד ולאחר השחרור עבדתי באלעל כדיילת אויר עד שפגשתי את בעלי.

המעבר למילאנו היה מיידי. תוך שלושה חודשים נישאנו ונחתתי לתוך מציאות שונה לגמרי ממה שהורגלתי אליה עד כה.

כמו במקומות אחרים בניכר הקהילה היהודית מרוכזת בתוך עצמה. אתה יכול לחיות חיי קהילה או לחילופין לחיות את חייך. הבחירה היא שלך. אני בחרתי מהתחלה לחיות חיי קהילה. היה זה חשוב לי מבחינת הזהות שלי. מייד הצטרפתי לפעילות פילנטרופית לטובת ישראל. אני מבקרת כמעט בכל שבת בבית הכנסת, דבר שלא עשיתי בארץ. היה לי ברור שהילדים שלנו יקבלו חינוך יהודי ציוני.

במילאנו קיימת קהילה יהודית המורכבת מיהודים איטלקים שההיסטוריה שלהם מגיעה עד ימי האימפריה הרומית וקהילות שהגיעו מלבנון ( לאחר מלחמת האזרחים בשנות השבעים), לובים ( אחרי מלחמת ששת הימים), איראנים ( שהראשונים הגיעו בסוף שנות ה40 ונתח גדול לאחר נפילת השאח), מצרים (שנות החמישים לאחר נפילת פארוק), טורקים , קהילת חב'ד וקבוצה של יהודים אורתודוקסים ממוצא אשכנזי. לכל קהילה בית כנסת משלה. כל בית כנסת עם נוסח משלו. הרוב גרים בשכונה שנבנתה מסביב לבית הספר היהודי שהוא בית ספר ממלכתי המחזיק תוכנית לימודים על פי משרד החינוך האיטלקי בתוספת יהדות ועברית כמקצועות נוספים. לקהילת חב'ד בית ספר משלה וגם היא התרכזה סביב בית הספר שלה ולאחר שנים, בעקבות התחרדות הקהילה הלבנונית והתקרבותה למפלגת ש'ס, נפתח בית ספר דתי עם אוריינטציה מזרחית.

במרכז מילאנו של שנות ה80 שכנה הקונסוליה הישראלית. הנקודה הישראלית היחידה מבחינתי בכל מילאנו. לאחר שנים, בעקבות הפרסטרוייקה, משרד החוץ מחליט לסגור את הקונסוליה למורת רוחנו לטובת נציגויות אחרות ברחבי אירופה המזרחית.

קהילת הישראלים חיה תמיד בתוך עצמה ומעולם לא התערתה בקהילה המקומית. ילדיהם למדו בבית הספר הבינלאומי או האמריקאי.

לעומת זאת הסטודנטים הישראלים הרבים שלומדים במילאנו והסביבה אומצו על ידי הקהילה באהבה רבה. בית הספר מעסיק אותם בעבודות מזדמנות המתאימות ללוח השעות שלהם וכן בתי הכנסת השונים. האמא המאמצת שלהם היא ציפי לולוי שמשמשת לוח דרושים דרושות מהלך על שניים. מפנים דירה? יש רהיטים למסירה? ציפי תמצא מיד למי לתת. יש לכולנו מקום חם בלב לניר, רוי, אור, דורון , תום ועוד אחרים טובים (מאד) ויפים (עוד יותר….)

לא היה מקום בכל מילאנו בו יכולתי לקנות עיתון ישראלי. חתמתי על מנוי לעיתון שבועי והוא היה מגיע במקרה הטוב לאחר חודש. הדואר האיטלקי בגדולתו. קניתי טרנזיסטור המשדר בגלים קצרים והקשבתי לרשת ב' ואחרי כמה שנים גם לגלי צהל. בין הישראלים שנישאו לבני זוג מהקהילה היתה תמיד אחווה ישראלית. עיתון שהגיע עבר כמה וכמה ידיים. עד היום אני שמחה לנייר המוכר המשאיר את חותמו על אצבעות הידיים.עם תחילת עידן האינטרנט כמובן שהכל השתנה והפך ליותר נגיש . אני גם מנויה על הערוץ הישראלי המשדר את מיטב ( נו , לא נגזים…) השידורים של ערוץ1, 2 ,10 והכנסת. צפיתי באמנון לוי, אילנה דיין, ארץ נהדרת, שושי ושושה, הילדים המתוקים מביה'ס למוסיקה וכל השאר. אני יכולה לאמר שאני מעורה יותר בחדשות הפנים הישראליות מאלה האיטלקיות

בכל ביקור בארץ אני מתעדכנת בספרי הקריאה החדשים. עכשיו, כשהילדים שלנו גדולים, אנחנו מתחרים במי יקרא יותר מהר בשפה שלו. מסכנים, באיטלקית על אותו ספר יש כ 30 אחוזי עמודים יותר. העברית מתמצתת….

שואלים אותי תמיד אם אני צרפתיה בשל הרייש הרפה שלי ואם בישראל מדברים ערבית. מה אנחנו? מי אנחנו? האם אנו מוסלמים. כשהם שומעים ששירתתי בצבא הם מתפלצים. מבחינתם ישראל היא ארץ של מדבריות או לחילופין מקום בו יורים עליך ברחובות. האמת היא שלא מענין אותם. מה איכפת להם אם אנחנו מתפוצצים ברחובות? מה עשתה מילאן בליגת האלופות, זמ מה שמעניין אותם!!!

לפני כמה שנים התארגנה קבוצת נשים מהקהילה והחלה לתת שעורים בבתי ספר ברחבי מילאנו והפרברים בנושא ישראל ויהדות. הצטרפתי לאחד מהשעורים. הבורות היתה משוועת. ההסברה של הנשים הללו היתה מצוינת. ראשית, כולן דוברות איטלקית מושלמת ,נשים שברחוב לא ניתן להבחין שהן יהודיות ועל כך הן דיברו וניסו להביא את הנערים לראות אותנו מנקודת המבט הזו: אנחנו לבושים אותו דבר (את זה האיטלקים מבינים….) אנחנו אוהבים אותם דברים. הדת היהודית היא דת שמחה של חגים וישיבה סביב השולחן בקרב המשפחה. זו שפה שהאיטלקים אוהבים. הצליח.

הקהילה עורכת פעם בשנה יום עיון בו בית הכנסת הראשי בוויה גווסטלה פותח את שעריו בפני הקהל הרחב ודרך הרצאות, שוק מזון, עלונים וסרטים מנסים לתת למי שרוצה לשמוע מהי ישראל ומי אנחנו היהודים.

טקס יום הזיכרון הראשון בו השתתפתי במילאנו היה טקס אותו ערכה חברתי סיסי כשהיא ניהלה את המרכז החברתי יהודי במילאנו. זה היה בסוף שנות התשעים. סיסי, ששרתה בצבא במשך עשרות שנים גם בתור קצינת נפגעים, עשתה מעשה והביאה את חניכי בני עקיבא עם הוריהם לטקס שאף אחד מהם לא הכיר. כיום הטקס מנוהל על ידי ועד הקהילה בהשתתפות כל הגופים הרשמיים וחניכי בני עקיבא והשומר הצעיר מנחים את כל הערב.

אני מרגישה שהנוער היום במילאנו יותר ציוני מאלה שהיו בגילם כשהגעתי לאיטליה. אחוז העולים ארצה גבוה כיום הרבה יותר משנים עברו. בית הספר ותנועות הנוער מנחילים בהם אהבה לישראל ותחושת שייכות.

במילאנו פועלות שתי תנועות נוער ישראליות: השומר הצעיר ובני עקיבא. בני עקיבא במילאנו אינה דומה למה שישראלי ממוצע מדמיין כשהוא חושב עליה. החניכים אינם בהכרח דתיים גם לא מסורתיים. יש גם חילוניים המרגישים קרובים לפעילות הנעשת בסניף. הבנות באות לעתים במכנסיים והשליחים שמתחלפים פעם בשנתיים יודעים שהנוער המגיע לפעילות צריך לשמוע על ישראל כמה שיותר וללמוד לאהוב אותה כמולדתו גם אם זה במחיר עצימת עין לגבי האוריינטציה הדתית שלהם. בקיץ בין השביעית לשמינית יוצאים החניכים למחנה עבודה בישראל שם הם מטיילים בישראל לאורכה ולרוחבה ומקיימים שבוע גדנ’ע בבסיס צבאי. בסוף התיכון הם יכולים לצאת לשנת הכשרה בישראל ורבים מהם נשארים להמשך לימודים ועליה ארצה..
האוניברסיטאות הישראליות עורכות פעם בשנה, סמוך למועד ההרשמה יום עיון בו הן מציגות בפני בני הנוער העומדים לסיים את לימודיהם את המקצועות בהם הצעירים יכולים לרכוש תארים בארץ. כיום מגיעים תלמידים איטלקים הלומדים בישראל להציג את המוסד בו הם לומדים ואחוז הנרשמים גבוה בהחלט.

יום העצמאות במילאנו? בבתי הכנסת עורכים תפילה חגיגית. השגרירות מרומא מקיימת קוקטייל יבשושי חסר כל גוון וצביון בדרך כלל לאחר יום העצמאות באחד מבתי המלון בעיר. מוזמנים כל חברי הקהילה לצד דיפלומטים ונציגי השלטון המקומי. השמחה האמיתית מורגשת בבית הספר. כל התלמידים לבושים בכחול לבן, דגל ישראל מועלה לראש התורן בגינת בית הספר, הרב תוקע בשופר ומהרמקולים בוקעים צלילי שירים ישראלים בקולי קולות. פלאפל, טחינה ופיתות מחולקים לכולם וכל התלמידים עם המורים ושאר הסגל שרובו בכלל לא יהודי רוקדים במעגלים. כן, שם אני מרגישה שמחה אמיתית.

פורסם בקטגוריה איטליה, מילאנו, מילאנו | עם התגים , , , , , , , , | 11 תגובות

פיאט, פרארי, לנצ'ה: הוראות שימוש…….

כשנחתתי באיטליה, הכבישים נראו לי יותר כמו מסלולי נחיתה והמראה מאשר כבישים. האיטלקים טסים!!!! ובניגוד לכל ההאשמות, הם נהגים נהדרים. נוסעים מהר אך מכבדים זה את זה ונותנים להשתלב בתנועה.באיטליה עד לפני כמה שנים כל חוקי התעבורה היו בגדר המלצה בלבד. חניה נחשבה "המקום הכי קרוב שאפשר להשאיר את המכונית מנקודת היעד". חניות כפולות ומשולשות הן החוק ולא שום דבר אחר. קבעת עם חברים לשתות קפה בבאר? יש מכוניות שחונות בדיוק ממול? יופי, נצטרף אליהן. לוח ההילוכים על ניוטרל לאפשר למי שיכול להזיז את מכוניתך מבלי להפריע לך בפגישה וכולם מאושרים. מדרכה רחבה? כולם חיים עליה בדו קיום . מכוניות שחונות בצורת אידרת דג והולכי רגל שמסתפקים במטר שנשאר מהמדרכה.

יש רחוב קטן בשכונה שלי בו נמצאים כעשרה בינייני מגורים ללא חניון מתחתם. ברחוב הזה אי אפשר לעבור אחרי 8 בערב ולפני 8 בבוקר. הדיירים חונים לכל אורך הרחוב, שורות שורות בפאזל אותו רק הם יודעים להרכיב ולפרק. יש בין כולם הסכמה מוחלטת ומי שחנה בתוך הסבך יודע שיוכל להשתמש במכוניתו רק למחרת כשאלה שחוסמים אותו יפנו את הדרך.

לפני כמה שנים הדברים השתנו מעט. משטרת התנועה החלה לאכוף יותר את חוקי התנועה והציבה יותר ויותר מחסומי ביקורת. גם החניה נוסח פאזל נאכפה ומכוניות שיטור עם מצלמה עוברות באיטיות ברחובות המועדים לפורענות ומצלמות את כולן. גם שיטת הניקוד שהונהגה לפני כעשור גרמה לנהג האיטלקי לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא לדרך ללא חגורה, עם הפלאפון ביד וחמישה חברים בכיסאות האחוריים כי לא היה להם איך להגיע הביתה ….. כולם חגורים (כמעט) ורק בשל הפחד מדו'ח התנועה הם יכבדו את החוקים.

צידי המדרכות צבועים צהוב לדיירי האיזור או תכלת לכל השאר תמורת תשלום. ישנם מקומות חנייה לנכים ולאחרונה ניתן למצוא שלט על כל מקום חניה כזה האומר שבמידה ושוטר תנועה מוצא מכונית ללא תו נכה חונה בחניית נכים, בנוסף לקנס פרטי בעל הרכב ישלחו מייד למס הכנסה לבדיקה יסודית……. מפחיד. במיוחד את האיטלקים….

עד לפני כ6 שנים מילאנו היתה נגישה כולה לכל סוגי הרכב. מרכז העיר הוא סבך של סימטאות צרות המתעקלות בין פיאצות קטנות ובנינים מפוארים מהמאה הקודמת, נוסח ג'נרלי בירושלים למי שמכיר. .המילנזים משתמשים לרב באופנועים וקטנועים. קל לתמרן בין המכוניות, להכנס לסימטאות וכמובן להחנות בקלות איפה שרוצים. בזמנו בכל פיאצה עמד הסדרן לחנייה והרכיב פאזלים לא הגיוניים עם המכוניות שהשאירו אצלו (עם המפתחות כמובן….) לאט לאט הדברים השתנו. כל מרכז העיר הפך למידרכוב. ברחובות הראשיים יכלי לנוע רק רכבים ציבוריים ומחיר החניה עלה יותר משאר העיר.

ואז תחמו את המרכז

מילאנו בנויה בתוך שלושה כבישים סובבים. בעצם ארבעה. הרביעי IL TANGENZIALE הוא כביש טבעתי המחבר את כל האיזורים עם האוטוסטרדות השונות. שלשת הכבישים הטבעתיים היותר מרכזיים הם ה CIRCOVALAZIONE שהאמצעי שבינהם הוא זה שמפריד בין השכונות למרכזה. הCIRCOVALAZIONE שובץ מצלמות תנועה שמצלמות כל רכב הנכנס למתחם ה AREA C ומדווח מייד למחשב משטרת התנועה על הכניסה והיציאה. מכוניות עם פילטרים ודלק ירוק יכולות לנוע במרכז תמורת תשלום אגרה של 5 אירו פלוס החנייה. מי שלא משלם את האגרה תוך 24 שעות נקנס. מחיר יקר למי שצריך להגיע העירה.

התחבורה הציבורית די מפותחת. יש את ה METRO שהיא הרכבת התחתית שמגיעה כמעט לכל חלקי העיר. בבניה מספר צירים חדשים. ה TRAM היא הרכבת החשמלית שנעה בכל הרחובות הראשיים. ניתן לראות את הקרוניות הישנות לצד אלה החדישות והממוחשבות. חברת הרכבות מפעילה קרונית בערב שהיא מסעדה. מזמינים מקום מראש ונהנים מהנוף היפה. האוכל לפי מה שהבנתי, הוא לא הצד החזק בעיסקה…. יש גם קרונית למסיבות יומולדת. מזמינים את הכיתה ומשתוללים תוך כדי נסיעה. תמיד חשבתי על הילדים האומללים שגם כך סובלים ממחלת נסיעה…..

אוטובוסים רגילים נעים בצירים קבועים והם מרושתים יפה לאורכה ורוחבה של העיר.

דבר אחד קומם אותי בסוף הקיץ האחרון. מחיר נסיעה ל90 דקות היה אירו אחד שנים רבות ואז בלי להניד עפעף המחיר קפץ לאירו וחצי. המחיר עלה בחמישים אחוז ואף אחד לא מחה, לא הקים אוהל אחד לרפואה. פריירים או אדישים?

האיטלקי מת על המכונית שלו. בדרך כלל היא מבהיקה, צבועה באפור (26%) או שחור (24%) או לאחרונה יותר ויותר לבן (16%). כמו החליפה והנעליים המצוחצחות גם המכוניות קטנות, חדישות ומבריקות.

לאיטליה יש היסטוריה מרשימה ביצור מכוניות. שמות כמו פיאט, אלפא רומיאו, לנצ'ה, אוטוביאנקי , פרארי ומזארטי הם חלק מהשמות שכולנו גדלנו עליהם. תעשיית המכוניות יצרה פרנסה לפלח גדול באוכלוסיה. הטעם האיטלקי המשובח השאיר להיסטוריה של המכוניות מספר אייקונים כמו הפיאט צ'ינקווצ'נטו או הפרארי טסטה רוסה. המשפחה השולטת בענף היא משפחת אניילי שהיום הדור השלישי שלה מנהל את האימפריה. למשפחה יש קישור יהודי. אחד מהחתנים הוא אלן אלקן, סופר אמריקאי צרפתי בן למשפחה יהודית. בנו ההולל , לפו אלקן, גילה את היהדות וישראל והוא כיום אחד התומכים היותר נלהבים של מרכז שיבה בתל השומר. כן ירבו…..

תחרויות מכוניות המרוץ מריצות שוק עבודה ומסחר ענק. GRAN PREMIO MONZA היא אחת התחרויות היותר מפורסמות. האיטלקים גאים בפרארי שלהם ובעקבות זאת נפתחו חנויות פרארי המוכרות אביזרים וגאדג'טים הנושאים את סמל הסוס הצוהל.

פורסם בקטגוריה איטליה, מילאנו, ספורט | עם התגים , , , , , , , | 3 תגובות